סיורים ברחבי המושבה – אשנב להיסטוריה, אדריכלות, נוסטלגיה וטבע בפינות קסומות ונסתרות

סיור חנה במרכז עם ליאור ויתקון

חנה במרכז
מדריכים: אלון הורביץ / אדר' ענת אסתרליס / אדר' ליאור ויתקון
סיור היסטורי ואדריכלי במרכז המושבה של פרדס חנה. הסתכלות בעיניים אוהבות על הרחוב היומיומי ומה שיש לו להציע בהווה ובעתיד.

אדריכלות וציונות; טובות השתיים מן האחת
מדריכה: אדר' ענת אסתרליס
סיור במתחם קמפוס 'מדרשית נעם' ובית הכנסת. בית היוצר לאנשי רוח ומעשה של הציונות הדתית.

אם חקלאות כאן מולדת כאן
מדריכה: מיכל כרמלי
סיור במתחם בית הספר החקלאי; ח רבצר המשק, מגדל המים ביה"ס והאורוות.
היסטוריה ואהבות קטנות, בין חליבה לאיסוף ביצים, בוטניקה על קצה המזלג ורגעי ילדות.

מסע בזמן ובטבע
מדריך: יובל בר עוז
סיור שטח בשטחי חקלאות צפון פרדס חנה. נבקר באגם מופלא השוכן תחת אקליפטוס ענק, מפעלי מים, אירועים היסטוריים, ממצאים ארכיאולוגים, מטעים ופרדסים- הרבה טבע ו״ירוק״ בלב ובעיניים.

בחזרה לעתיד מ- 1927 ועד ימינו
מדריך: יובל בר עוז
סיור שטח בדרום פרדס חנה – תל אלון, חוות ברין ו'מיכון למטע'
סיפורם של 3 משפחות שבחרו בחקלאות כדרך חיים והגשמת החלוציות ביישוב הארץ.

בחצר של יעקב הרנס ברחוב הראשונים
במשק החקלאי של ביה"ס החקלאי מדריכה: מיכל כרמלי
חנה במרכז- על מדרגות האמפיתיאטרון מדריך אלון הורביץ
פוגשים בותיקות המושבה
האחיות מרים האס ואסתר ברייטברג על רקע תמונתן מילדות בשלט בבית האיכר
בבית המדרש של מדרשית נעם מדריכה: ענת אסתליס
בטבע הסובב את המושבה מדריך: יובל בר עוז
האגם בטבע סביב המושבה

מקרה ראשל"צ: חיים בעיר מתגעגעים למושבה

החודש מתקיימים אצלנו בפרדס חנה כרכור מפגשי תושבים ב- 8-22-30/5, על תוכנית המתאר שנמצאת בשלביה הסופיים.
זאת בהמשך לתהליך שיתוף הציבור שהתקיים לפני כשנה. התוכניות יוצגו ע"י צוות התכנון לתושבים למשוב ולדיון לפני הגשתה
למוסדות התכנון לאישור סופי. זה יהיה מסמך מחייב שינחה את התפתחות היישוב לשנים הבאות!. הזדמנות אחרונה להשפיע.

לפני כשבועיים ביקרתי בראשון לציון – העיר שמסמלת לי יותר מכל את הרס הישן והבניה המוגזמת. במרכזה מושבה קטנה
'מושבה בתוך עיר' כמו שקוראים לה, פנינים של אדריכלות והיסטוריה עוד משנת 1882.
עכשיו ראשון התעשתה ומשקיעה במרכז הישן שלה. 'מושבה' מכנה אותה, נדמה לי בגעגועים, ראש העיר דב צור בכנס שימור שנערך במוזיאון ראשון לציון, תחת הכותרת 'שימור כמנוף להתחדשות'.

2012, בית העם הראשון לציון

עליתי מהחנייה (ריח שתן) במעלית לככר שֵיִש עם מגדלי ענק ורוחות, בסיבוב נתקלתי במבנה מפואר 'בית העם'. מסתבר הראשון
בארץ, מבנה משומר ומקסים, כלוא כמו 'נשמה יתרה' בין מבנים ברוטלים עם חיבור מלאכותי. הכנס התארח במוזיאון שבמרכז
ההיסטורי. אירוח מכל הלב, סיור, ודיון בנושאים הבוערים שעל הפרק.

מנכלי"ת משרד התרבות אורלי פרומן, ילידת ראשון דיברה על הצורך לייחד את המקום שלך, איך לחבר ילדים לעיר שלהם וכך
למדינה […] ועל החיבור המלאכותי בין המושבה לעיר ראשון, על השימור המבורך שבא מאוחר מדי "רק כאשר החדש עלה וכבש
את הישן… ".
עמרי שלמון מנכ"ל המועצה לשימור אתרים קרא להצניע לכת, לשמור על הצופן הגנטי, ואני מסכימה עם זה. LESS IS MORE.
אני רוצה שימור שמטפל, נוגע, מציין, מזכיר, ארוג ביום יום . שימור מונומנטלי מפספס לפעמים את המהות הזו, לא פעם מפחלץ
את היופי הטבעי המעט מוזנח של המקום מכיוון שהוא בא בחבילה אחת עם פיתוח מוגבר. הצנע לכת.

אדריכל העיר אבנר אקרמן, חדש בתפקידו, דיבר על היבט השימור העירוני ותיאר את המגמה התכנונית לחשוף את המושבה מבעד
לרעש הויזואלי שהצטבר עם השנים. על פרויקט 'שפת רחוב' שיוצא לדרך. בהקשר שימור בתים פרטיים, דיבר על הצורך לתת
תמריצים ודרכים לאחזקתם כך שהאזרח הפשוט יכול לעמוד בהם. על האנשים המבקשים לצאת מרשימת השימור עם הדרישות
הדרקוניות מבעלי הבתים. וזה מזכיר לי את המקרה של בית קאופמן בתל אלון שנהרס עד היסוד ביום שנכנס לרשימה כזו. כאשר
בעל הבית הבין שיצטרך  לעמוד בדרישות ומגבלות השימור החליט שעדיף לפוצץ.
'שפת רחוב' הן הנחיות עיצוב למרחב הציבורי – ריצוף, פנסים, ספסלים, ברזיות (כדאי שיהיו כבר), אבני שפה, שילוט, גינון, ככרות. מושגים שכבר שנים אנחנו מנסים לקדם כאן, ללא הצלחה, הפכו לשפה רשמית בגופי התכנון וזה משמח, כן ירבו. מתי אצלנו?

"יש לנו גם באהואוס וגם אתר ארכיאולוגי (מוזנח)…" מתאר אדר' אמנון בר אור אדריכל תכנית המתאר של ראשון. אין שימור בכפיה הוא מסביר, יש צורך בתמריץ שיהפוך את העניין לכדאי כך שבעלי בתים ירצו להכנס לרשימות השימור ויקבלו זכויות בניה כמו שנעשה בתל אביב, (מקווה שיותר חברתי ואקולוגי). עוד הוא דיבר על הצורך להסב את האתרים המשופצים לטובת הציבור.

אסף ויטמן מנכ“ל הרשות לפיתוח ירושלים דיבר על שילוב בין התחדשות לשימור כי השימור מניע כלכלה. והזכיר לנו שהכי חשוב זה הזהות והגאווה של התושבים והצורך על שמירת הזהות הזו ולא לרצות להיות משהו אחר. הוא סיפר על התהליכים במרכז ירושלים שהביאו לנקיון המבנים וטיפול בחזיתות החנויות בשיתוף עם ועד הסוחרים. וכמובן שאין מרכז בלי עוגני תרבות. (והרבה כסף!)

אדר‘ ליאורה בארי אלדן, ראש תחום המורשת המוחשית באגף מורשת במשרד ראש הממשלה, דיברה על הנכס (לשימור) כמשאב
ציבורי מתכלה, שחובת הציבור להגן עליו ויש זמן קריטי להביא לפיתוח ושימור בר קיימא. בתפקידה היא אדר' שיקום והעצמת תשתיות לאתרי מורשת לאומית (תומכים גם באתרים ערביים? היא נשאלה, כן יש גם אתרים דרוזים, צרקסים ובדואים ברשימת הקריטריונים). היא הסבירה שיש תחום של מורשת מוחשית (אתרים) ויש בלתי מוחשית-כמו דיגיטציה של ארכיונים, מלאכות מסורתיות ותרבויות בינדוריות שהולכות לאיבוד. בסקר שערכו מסתבר שלציבור יש בורות לגבי העבר וההקשר העירוני תרבותי כלכלי. ומתפקידם לעורר גופים ורשויות לנושא. מקווה שיגיע לאזנם.

שני אמנים צעירים, ניסן אלמוג ואלון שוובה מ- Dreamfields Urban Innovators , נעמדו על רקע שקופית עם הכיתוב 'שימשוב'. (הי, זה הומצא בפרדס חנה צעקתי) דיברו על מעורבות ולא שותפות של התושבים בתהליכי העיצוב וההתחדשות העירונית. על הצורך בפעולות חברתיות ואמנותיות כדי לייצר ממשק בין מרחב פיזי משומר לקהילה (הוזמנו ע"י עיריית ראשון לייצר אירועים מסוג זה). הם גם סיפרו על מלחמתם לשימור חזית בית קולנוע בטיילת בת ים בה הצליחו רגע לפני החלטה סופית. "….יוצאים למלחמה על העבר, שהיא גם מלחמה על עתיד העיר, לא פחות….". אהבתי

ניסן אלמוג ואלון שוובה  Dreamfields

היו עוד דוברים. את היום סיכמה ורד סולומון ממן, מנהלת אגף בניה ציבורית בעיריית ראשון-לציון על מה קורה בעולם בשימור מבנים. איזה ערכים אסתטים ותרבותיים משמרים ותפקידו של הציבור בשימור כי הציבור הוא זה שרוצה לשמר. חשוב לשמר מונומנט אך גם לראות את כל מרקם החיים שסביבו. שימור התחיל לעניין ממשלות אך צריך לשתף ולדרבן את הסקטור הפרטי והביאה דוגמא של גוף קהילתי באירופה שקונה מבנה לשימור, משמר ואז מוכר אותו עם כל מגבלות השימור. בכסף קונים עוד מבנה. (קואופרטיב שימור?)

הרגשה הכי חזקה שלי בכנסים כאלו היא העובדה שאנחנו כיחידים עושים כאן בפרדס חנה כרכור את כל הפעולות האלה שעליהם
מדברים בכנס באופן מושכל וממוחז. לשמחתי, אנחנו עוד רחוקים מראשל"צ, עדיין יש לנו ברחובות הרבה פנינים ארכיטקטוניות בֵּלֵדִי, כשמסביב צצות הוילות הקניונים והבניה לגובה. אנחנו בנקודה קריטית.
רגע לפני שהוואדי יהפוך לפרוייקט (בתוכניות למרכז המושבה) רגע אחרי שבית הקרח שהיה מוקף פרדסים, נבלע בתפר שבין כרכור החדשה למשמרות החדשה, צריך לחשוב. איזה אופי יהיה לנו? האם נהיה מובילי הדרך או נהיה הוד השרון ממנה ברחנו, האם נבנה בנינים גבוהים עם גגות בסגנון ים תיכוני או מצחיות מטופשות של גגות אדומים מנומרים. האם הציפוי יהיה באבן, קרמיקה או גימור טיח ישראלי. (שמתי לב שהבניין הראשון של חלומות כרכור מצופה לבנים , הבאים אחריו מצופי אבן!). ריצוף בלטות או ריצוף קרמי, מסלעות או קירות מאבני לקט, תאורת יום בלילה או תאורה ממותנת, רחובות ודרכים מקומיות או צירי תנועה מסומנים אדום/כחול/לבן.
כל אחד מאלה משנה ומשפיע על הסביבה, וההתנהלות האנושית. לטעמי הבניה המודרניסטית יופיה לא פג ואף פורח אחרי כל כך הרבה עשורים. יש לנו הזדמנות לשמור ולהתפתח עם ה DNA של המקום, לעבוד איתו לא נגדו. למה להפך לעיר, למה להרוס ואז להצטער, למה לשנות את סמל המועצה הוותיק על רבדיו ההיסטורים. מסכימה שהיה מקום לרענן אותו אך לא לזרוק בשביל לוגו אביבי של חברת טואלטיקה? זה בדיוק כמו הבית בן ה -80 שנהרס עד היסוד כולל הבוסתנים שלו כדי לבנות פרוייקט חדש. יש מקום לשניהם זה עם זה. זה על גבי זה. בואו נהיה מובילים. גם בבניה אקולוגית. יש דוגמאות של הצלחות בואו נלמד מהן.
פרדס חנה כרכור מלאה אנשים מוכשרים מעורבים יוצרים משתתפים ומשתפים באירועי תרבות שייצרו בישוב. יש כאן קהילה שרוצה להתפתח, ולהיות מעורבת. אך תוך שמירה על הקיים ההיסטורי והתרבותי. שימור ופיתוח מושכל.
בשביל זה התכנסנו כאן במקום שמור.

2012, רחוב ללא מדרכה בכרכור

2012, רחוב עם מדרכה בכרכור

ככה הייתי רוצה לראות את השכונה החדשה מול חלוני, 'פרדס חנה על הפארק', אם כבר

מפגשי תושבים על תוכנית המתאר מתקיימים החודש. כל הפרטים כאן

_____________________________________________________________________________
~ליווי בכתיבה: רונית בר אילן

תל אלון- בית משפחת שליט

כתובת: תל אלון, פרדס חנה
שנת הקמה: 1928
אדריכל: שמואל רוזוב
סגנון אדריכלי: בנייה מקומית עם השפעות הסגנון הבנינלאומי
משמש היום: מגורים

כשהגענו לפרדס חנה והילדים הלכו לדמוקרטי בחדרה, חצי מהילדים בהסעות היו של משפחת שליט המורחבת. לקח לי שנים עד שהבנתי את כל המשפחתולוגיה שלהם. 4 דורות שחיים כאן, ועם רבים מהם חיי מצטלבים היום. הכל התחיל בתל אלון, נקודה היסטורית בין הפרדסים.

1928, קסלר שליט וקאופמן בביתם החדש *ארכיון בית הראשונים

בשנת 1927 הגיעו שלושה רווקים לתל אלון להקים 'האחזות' חדשה. אלפרד קאופמן, ז'ק קסלר ושמואל (מולה) שליט.
הם נפגשו ברחובות בה התקבצו אז עולים צעירים נאורים, ששאפו לחיי שיתוף וחקלאות. הכשירו את עצמם בעבודה בפרדס של גוטהילף ומשם הלכו לשנה למקוה ישראל. כאשר הרגישו מוכנים קנו קרקעות מפיק"א ברביה וקראו למקום 'תל אלון' ע"ש האלונים העתיקים שהיו
שם מקדמא דנא.
בשנת 1928 נבנה הבית הראשון בהתיישבות החדשה, זה היה הבית של מולה שליט. את הבית תכנן האדריכל שמואל רוזוב מחיפה, חברו ובן עירו של שמואל שליט. רוזוב שהתחיל אז את דרכו המקצועית וכבר היה חבר באגודת האינג’ינרים והאדריכלים בחיפה, הוזמן ע"י
שליט לתכנן את ביתו בהתיישבות. בית  גדול מידות שתוכנן ונבנה כבית למשפחה אף שעוד לא היתה כזו.
עד שיבנו את שאר הבתים גרו שלושתם כקומונה בביתו של שליט. בהמשך נבנה רק ביתו של קאופמן (שברבות הימים הכניס לארץ את האבוקדו והאפרסמון). קסלר נטש ראשון עוד לפני מלחמת העולם השניה וחזר לאנגליה, קאופמן עזב לקליפורניה בסוף שנות ה-40'.
ביתו נהרס עד היסוד רק בשנות ה-2000.

סביבות 1935, דינה שליט בחצר על רקע הבית *מאוסף המשפחה

בשנת 1931 התחתן שמואל עם דינה ליבני (ויסבורד) בת למייסדי תל אביב. דודי שליט, הבן הבכור שלהם (שלוקח אותי לטיולים וסיפורים מאלפים בשטח) מספר שדינה הייתה מורה במשק הפועלות של חנה מייזל בנהלל, הגיעה לפרדס חנה לחלום של בית בין הפרדסים, התיישבות עצמאית, חקלאות מבטיחה והתמודדות עם כל הקשיים וללא מקורות מימון. בבית נולדו דוד (דודי) ואחריו רותי השמשוני (מנהלת עמותת בית הראשונים). רוני (פיין) כבר נולדה במגד.
לבית הייתה דלת ברזל כבדה נגד שודדים, במטבח מרצפות טרקוטה, חדר האוכל במרפסת עם חלונות המשקיפים על הנוף. לחדר אוכל היה טוטולו (חלון קטן בין המטבח וחדר האוכל-ביטוי מסרט אנגלי).
בשנת  1936 בנו עמדה על הגג כהגנה, עם השנים היא הופכת לחדר חלומות לילדים.

דודי מספר, שלמרות שהבית היה גדול ונח והדרך הראשית (תוואי עתיק כנראה) מטול כרם לכרכור נשקפה מהחלונות, הבית היה מרוחק מכל מקום בלי כלי תחבורה מוטורים. הישובים הקרובים היו כרכור וחדרה והבידוד היה קשה. במשק היתה רפת עם פרות לא גזעיות, תנובת חלב נמוכה, טיפול רפואי לקוי ותפוחי אדמה שהסריחו בערמות.
עוד הוא מספר ומסביר מנסיונו- שמעט ההכשרה שלהם לא הספיקה, כולם היו מבתי סוחרים וללא כישורי חקלאות. שיטת ה'לבד' שלהם לא הוכיחה את עצמה כי בחקלאות, ככל שהיא יותר מאורגנת יש יותר הצלחות.

בשנות ה-30' החקלאות בישראל היתה בחיתוליה
למעט ענף ההדרים שהיה מאורגן מראשית המאה. ראשוני הפרדסנים היו האגרונומים שהגיעו לכאן מקליפורניה והיו למקור ידע לפרדסנות (מרכזו היה ברחובות).
שמואל היה לפרדסן ואף היה ממייסדי אגודת אפא"י ב-1932. צורת התארגנות כקואופרטיבים איפשרו עיבוד אריזה ושיווק מאורגנים של הפרי. בית האריזה של אגודת תל אלון ה'בייקה' הגדול עומד עד היום כפי שנבנה אז. דודי שליט בנו גם הוא פרדסן וברבות השנים היה יו"ר אגודת אפא"י. המשפחה ממשיכה לגדל 'קליפים' (מילה חדשה להדרים) עד היום.

בשדות תל אלון, משמאל בית המגורים, מימין בניין הפועלים * מאוסף המשפחה

בשנת 1933 ממערב לתל אלון קמה מגד, בה השתכנו 20 משפחות חדשות עם ילדים, בשנת 1934 הצטרפה לתל אלון משפחת חנוביץ שהגיעה מתל אביב לבית הבאר של דר' שטאל. קמה קהילה. באותו הסלון בו ארזו פעם את הפרי הראשון של הפרדס ההורים ערכו עכשיו מסיבות, אורחים שהגיעו מרחוק התארחו בפנסיון שטרן שנחשב אז. הילדים הפכו לחבורות ולבית הספר העממי (אלונים) רכבו שעתיים על חמור.

בראשית מלחמת העולם ה-2 מולה התגייס לצבא הבריטי והמשפחה עברה למרכז פרדס חנה. הבית הושכר למוסד עלומים-מחלקת הנוער לבני חיילים שגויסו למאמץ המלחמתי. (דודי זוכר שהילדים הקימו עולם קטן והוא אהב ללכת לשחק איתם). כשמולה חזר ב- 1946 ההורים קנו בית במגד שם גם נולדה רוני הצעירה באחים.
בשנות ה-80 חזרו בני המשפחה לגור בו, הבית שופץ מבלי לשנות את אופי המבנה המקורי כפי שתוכנן ע"י האדריכל שמואל רוזוב (שלימים יתכנן גם את בית הכנסת המרכזי של פרדס חנה, על כך פוסט בהמשך).

סוף שנות ה-30' ה"בייקה" בית אריזה של תל אלון, על כביש 65 היום. צילום: צלמונית 'קריסטל' חדרה *ארכיון בית הראשונים

3 חברים יצאו לדרך. משמאל הבית מימין הצריף. *ארכיון בית הראשונים

2012, דודי שליט על רקע הבית של האדריכל שמואל רוזוב

2012, שדרות הדקלים לביתו של קאופמן

* תודה רבה לדודי שליט, רותי השמשוני ורוני פיין ולכל משפחת שליט המורחבת. וליצחק (איקא) חנוביץ

‎קרא עוד מהפוסט הזה