פוטו ארצי – PHOTO ARTZI

קשה לפספס את הבית הקטן ברחוב החרובים, עם שלט הצלמניה בחזיתו והבאר משנת תרפ"ט הצמודה לו. רבים פינטזו
לבנות בו את בית חלומותיהם. משפחת הרפז הגשימה

סוג המבנה  מגורים וצלמניה
כתובת  רחוב החרובים
שנת הקמה  הבאר 1929, הבית 1954
אדריכל  דוד נודל
סגנון  בניה מקומית עם השפעות הסגנון הבינלאומי
משמש היום  בית מגורים

ארצי (3)

2013, בית ארצי ברחוב החרובים


"בשנת 1929 (תרפ"ט) הייתה פה אחת משתי הבארות הראשונות של פרדס חנה.
בשנת 1932 מצאו באר טובה
בכרכור וזאת ננטשה. בתחילת שנות ה־50 השטח עבר לבעלות אברהם ארצי, קרוב משפחה שלי שהיה צלם.
בחלק האחורי הוא בנה בית ובחזית שתי חנויות – אחת שמשה סטודיו לצילום ובשנייה נמכרו צורכי צילום. החיבור בין
המגורים לעסק היה נפוץ מאוד אז", מספר דורון.
ארצי נפטר בשנת 1983 ואלמנתו שרה המשיכה להתגורר בבית עד לפטירתה בשנת 2007. דורון נהג לבקר בבית בילדותו
וידע שיהיה לו קשה להיפרד ממנו. "החלטנו לעשות ניסיון ולעבור לגור פה לשנה. אמרנו שאם יהיה נוח נעבור באופן קבוע,
ואם לא – יהיה יותר קל לשחרר".
(2015, בראיון לשרון בן-דוד למגזין "את")

אברהם ארצי נולד בפולין בשנת 1918, עלה ארצה בשנת 1943 הגיע לפרדס חנה והחל לעסוק בצילום.
ב 1948 התגייס כצלם לחיל האוויר. כשחזר לפרדס חנה והצילום הפך למקצוע חיפש מקום משלו לפתוח בו את הצלמניה.
וכך בשנת 1950, רכש את החלקה עם הבאר וכחייל משוחרר, משרד המסחר והתעשייה המליץ להקציב לו חומרי בניין
(שהיו בהקצבה), לבניית ביתו עם שרה גולדברג (1923-2009) גם היא עולה מפולין שאיבדה את כל משפחתה
בשואה.
השניים נפגשו בפרדס חנה והתחתנו בשנת 1950, לזוג לא היו ילדים.

שנות ה 60' משפחת ארצי עם קרוביהם בחזית הצלמנייה ארצי במרכז מקור דורון הרפז

שנות ה 60' בחזית הצלמניה, מימין לשמאל: אבא פנחס אמא קרני סבא חיים דודה שרה ארצי סבתא לאה. צילום: אברהם ארצי. באדיבות משפ' הרפז

ממממממממממ

תכנון הבית נעשה ע"י  דוד נודל – מודד ואדריכל שתכנן הרבה מוסדות ובתים בעיקר בפרדס חנה 
נודל התאים את מבנה הבית כיחידה אחת עם מבנה הבאר שהיה שייך לפיק"א והיתה מושכרת מיום הקמתה
כבית מלאכה לחיים
ריבקיס הנפח.

1929, חיים ריבקיס בפתח הבאר *מקור יהודה הורביץ לבית הראשונים

1929, חיים ריבקיס בפתח הבאר *מקור יהודה הורביץ לבית הראשונים

צצצצצצצצ

תוכנית

תוכנית הבית של בית ארצי בתכנון נודל, באדיבות משפ' הרפז

מממממממממ

ציור תוכנית בית ארצי

תוכנית הגן של הבית ע"י נודל. באדיבות משפ' הרפז

כמו כל הבתים שבנה נודל, הבית התאפיין בסגנון צנוע, גג שטוח, חדרים מרווחים ומלאי אור יום, עם אלמנטים
של הסגנון הבינלאומי. הוא
עמד תחת עצי החרוב הרבים שעל שמם נקרא הרחוב. היום נשארו יותר פיקוסים

1982, רחוב החרובים

1982, רחוב החרובים. אוסף בית הראשונים

 

יש גם פיקוסים

רחוב החרובים בשנות ה 90'

צצצצצצצצ

ארצי צילם המון והכל, היה אחד מהצלמים העסוקים במושבה, הוא התרוצץ על האופנוע שלו והגיע בהזמנת
המועצה לכל אירוע חשוב שהתרחש כאן, לצלם את המתהווה ולצד זה צילם עשרות ילדים שישבו לפניו אם
בסטודיו אם בביתן לצילומי פורטרטים, מנהג שהיה נפוץ בזמנו. הוא השאיר אחריו מאות תמונות. חלקן הגדול
נמצא בארכיון בית הראשונים כולם חתומות כפוטו לייקה או פוטו ארצי.
ארצי נפטר בשנת 1980 ואלמנתו שרה המשיכה להתגורר בבית עד לפטירתה בשנת 2009.

img572

1951, חשבון עם חתימת פוטו ארצי. אוסף בית הראשונים

פברואר 2013 070

עוד חותמת מאוחרת יותר פוטו לייקה מגד? אוסף בית הראשונים

ללללללללל

Pic T1 (14)

1966, חתונת ההורים של דורון בבית של ארצי. עומדים מימין לשמאל: ארצי, שרה, סבתא אריקה, סבא אריה יושבים סבא חיים, אמא קרני, אבא פנחס, סבתא לאה.  באדיבות משפחת הרפז

לללללל

בית ארצי (9)

אלמנטים בבית המקורי

צצצצצצצ

פוטו ארצי בית (5)

חזית הצלמניה הסגורה בשנות ה 80'

צצצצצצצ

בשנת 2014 הבית זכה לחיים חדשים, המכבדים את עברו.  האופי והאלמנטים שהיו חלק מהבית המקורי היוו
השראה לבעלי הבית החדשים ולמעצבת דגנית גור אריה, שהופקדה על תכנון הבית, השימור והשחזור והתאמתו
כמגורים פונקציונלים ועכשווים למשפחה צעירה.   


השילוט המקורי של הסטודיו לצילום הוסר, שופץ והוחזר, כך גם שלט מגדל המים ואפילו הצמחייה שומרה, שיחים
נשלחו להחלמה אצל הגנן וכמה עצים מהגינה המקורית נותנים פרי גם כיום. התעקשות הבעלים והמעצבת לשמר
את הקיים ולהתאים את החדש לרוח המקור תוך הוספת אלמנטים אורבניים־תעשיתיים הפיחה רוח חיים חדשה
בבית ההיסטורי.

Bait-Pardes-Hana

בית ארצי אחרי השיפוץ. עיצוב: דגנית גור אריה צילום: בועז לביא

לללללללל

Bait-Pardes-Hana-016_p-500x322

פנים הבית, עיצוב: דגנית גור אריה צילום: בועז לביא

לללללללל

WhatsApp Image 2020-08-18 at 22.03.43 (1)

עיצוב: דגנית גור אריה, צילום: בועז לביא

לללללללל

WhatsApp Image 2020-08-18 at 22.03.42

עיצוב: דגנית גור אריה, צילום: בועז לביא

בית עם שלט

2019, שלט היסטורי על רקע הבאר ושלט הצלמניה  וקסיה אבובית בשיא פריחתה. צילום: אילנה פלדה

צצצצצצצצ

לכתבה במגזין את

חומרים ותמונות: ארכיון בית הראשונים פרדס חנה כרכור,  משפחת ארצי-הרפז,  מגזין את, דגנית גור אריה

שילוט היסטורי ברחבי המושבה

מפה של מיקומי השילוט ברחבי המושבה, לחצו על התמונה למפת הגוגל
טיילו ותהנו

גרשון בינט ומפעל 'אמבית'

סוג המבנה:  מסחר
כתובת:  רחוב האורנים (המעלה), פרדס חנה
שנת הקמה:  1940
מהנדס בניין: יהושע ינר 
סגנון אדריכלי:  תעשייתי פונקציונלי
משמש היום:  דפוס שלום, ריקרדו פסנתרים ולאחרונה גם סניף נוסף של קפה קנטרה.

את רוֹדי ודוד בינט בעלי גלריה בינט אני מכירה עוד מימי תל אביב מהסטודיו של 'טרטקובר וחברים' בו עבדתי. פרדס חנה עוד היתה אי שם בעתיד הרחוק בביוגרפיה שלי. כאשר עברנו לפרדס חנה (1994) הסתבר לי שלהרבה ממכרי התל אביבים יש שורשים פרדסחנאים -כרכורים. כך היה גם עם רוֹדי ודוד בינט שנולדו בפרדס חנה ואבא שלהם ושל אחיהם יעקב, גרשון בינט היה בעליו של אמבית- בית חרושת לסחורות בקליט מפעל פלסטיק מהראשונים בארץ, ואחד מהמפעלים הרבים שפעלו בפרדס חנה בשנות ה-40'-60'.

שנות ה-40',  בניין מפעל 'אמביט' ברחוב האורנים  *אוסף משפ' בינט

גרשון בינט, יליד הונגריה עוד השתתף בקונגרס הציוני 1939 בצעירותו, והבריח יהודים לארץ. באוניה בדרכו לחיפה פגש
את אלקסנדר מנטל, למנטל היה כסף והם הסכימו שהוא ישקיע כסף ברעיון של בינט להקים מפעל לכפתורים בארץ ישראל.
(עוד בהונגריה הוא התפרנס מציור על כפתורים). בינט שהיה יזם באופיו (וצייר) הקים מפעל לייצור כפתורים מבקליט (Bakelite)
ומנטל הפך לשותף שלו. כך הקימו ב- 1940 בחיפה את 'אמבית' (נראה שמורכב משמותיהם ובקלית שנכתב אז בת'). בהמשך
בינט קנה ממנטל את חלקו.

שנות ה-40' -לוגו בעברית אנגלית וערבית  * אוסף משפחת בינט

חיפה היתה מופצצת בימים אלה ובינט חיפש מקום יותר בטוח, (כך סיפר לי ניסים אייל בן ה 100, הפועל שהגיע לכאן עם
המפעל מחיפה והמשיך לעבוד בו עד פירוקו הסופי).
 
ב -1941 הגיעו לפרדס חנה שהציעה אז תנאים טובים לבתי חרושת
שיעסיקו את העולים הרבים שהיו כאן '…ולגורם חשוב להתפתחות מושבתנו'. פיק"א שהיתה בעלת המגרשים הציעה להם
מבנה בחלקה שיועדה לתעשייה ומלאכה, ברחוב האורנים, (היום רח' המעלה) במבנה בטון תעשייתי שבנה השכן מהנדס
הבניין יהושע ינר, (היום שוכן שם דפוס שלום). המפעל התרחב וב- 1942 העסיק כבר 17 פועלים, ייבאו 23 טון של בקליט
ומהם ייצרו 75% כלי בית ו 25% כפתורים, באותו זמן חלק מהכפתורים יוצרו מאגוזי אבן (?) ועבורם הזמינו 16 טון חומר מסודן! ׁ

אמצע שנות ה-40', בינט (שורה עליונה מימין) והפועלים של 'אמבית' על רקע המפעל, *אוסף משפחת בינט

אמצע שנות ה-40', בתוך אולם הייצור *אוסף משפחת בינט

אוסף צלחות פלסטיק הצד עם החותמת * אוסף משפחת בינט

ב- 1950- במפעל יש כבר 35 פועלים, הטכנולוגיה התקדמה ומסחורות בקלית הפכו לסחורות פלסטיקס, באמבית
מייצרים כלי בית, (גם צלחות לצבא- כחול לבשר, לבן לחלב, זוכרת אותן), צרכי חשמל וגם ליצוא, ואלפי כפתורים לצבא,
לאתא, ולעשרות הגלנטריות ברחבי הארץ, (בינט עצמו אייר את הקרטונים של הכפתורים). את התבניות מייצר אליעזר
רבס
מהנדס תבניות הונגרי, דב בינט, האח של גרשון שהגיע לכאן דרך סיביר, היה הסוכן נוסע של המפעל.

גם נעים מנשה השכן שלי היה ילד כשהתחיל לעבוד באמבית למד תבניות מרבס והיה מנהל עבודה, שם המציא את
סלסלת התותים המרושתת, עזב את אמבית, קנה מכונה והקים ב-1965 את 'עצמון פלסט' ששוכנת באיזור התעשייה
של פרדס חנה. 'בינט היה איש משכמו ומעלה היו שקטים הגונים וטובים שילמו בזמן ומזומן לאנשים. היתה להם אהדה
אלי כי הייתי חרוץ. אמבית היה בין הראשונים בארץ מפעל שעשה את הפקק לקריסטל של תבורי, חרטתי את התבנית
של הפקק, בינט הלך כי היו שביתות וחילוקי דעות נשבר לו, הוא רצה לצייר, ארנו –דב בינט היה שם תמיד' סיפר לי מנשה.

בשנת 1958 בינט שסבל מאסטמה ולא מעט משברים במפעל עזב עם משפחתו לירושלים, שם מימש את אהבתו לציור
והקים ב-1962 את גלריה בינט שנסגרה כעבור 50 שנה ע"י נכדו בתל אביב. את המפעל הוא מכר לפועלים שקנו אותו
בכספי הפיצויים והפכו אותו לקואופרטיב עובדים, ידעו הרבה עליות ומורדות עד לפשיטת רגל סופית (1962?)

בשכנות למפעל גרה גם משפחת ויתקון (ויטקובסקי) בנם יורם שנולד בבית הזה וגר בו עד היום, מספר איך אמא שלו הכריחה
אותו בפורים שנת 1957 להתחפש לאמבית, היא הביאה את כל המוצרים מהמפעל הסמוך והפכה את יורם לפרסומת מהלכת
לאוסף המוצרים של המפעל, את התמונות צילם השכן עמנואל מישר. כילד יורם התפדח, כמבוגר הוא מבין שזו מזכרת מיוחדת
ותצוגה יחידה למה שייצרו במפעל.

1957, יורם ויתקון בחצר הבית ברקע מימין המפעל, משמאל הוואדי.  צילום: עמנואל מישר  * אוסף יורם ויתקון

בית בינט

סוג המבנה: בית דירות פרטי
כתובת: רחוב החרובים, פרדס חנה
שנת הקמה: 1945
אדריכל: דוד נודלסגנון אדריכלי: בניה מקומית עם השפעות הסגנון הבינלאומי
משמש היום: בית מגורים 

שנות ה-50', בית בינט, רחוב החרובים * אוסף משפחת בינט

עם המפעל בינט עבר לגור בפרדס חנה עם משפחתו ובהמשך אחרי המלחמה הגיעו לכאן גם הוריו שגרו במלון מושצינסקי
וגם אחיו ואחותו שהשתלבו במפעל ובמגורים. במעבר לכאן הגיע איתם וגם פועל אחד שעבד בחיפה והמשיך לעבוד באמבית
עד פירוק המפעל – ניסים אייל כמעט בן מאה, מספר וזוכר וצוחק עד היום בפרדס חנה. בתחילה גר בינט בבית ברוזה ,
ב-
1946 מבקשים השותפים למכור להם חלקות של פיק"א לבנות בתים להשתקע בפרדס חנה, הוא קנה חלקה ברחוב
החרובים והזמין את דוד נודל לבנות לו בית בראש גבעה קטנה ליד הבאר (בית ארצי) באמצע הרחוב, בית מידות בן שתי
קומות, בסגנון מקומי עכשווי אך מרווח ומאובזר מאוד יחסית לסביבה ולתקופה, (היה להם גם טלפון!). הבית היה מוקף
גן עצי פרי, גם את הגן תכנן נודל. למעלה גרה משפחתו ולמטה משפחת אחותו ולידו גם בנה בית לאחיו. בינט היה תושב
מעורב גם בחיי הקהילה בפרדס חנה, היה חבר בועדת חינוך וועדת פיתוח ונוי של המועצה, ופעיל בהקמת מסגרות חינוך
דתיות לילדיו. (אולי בי"ס ישורון)

1946, סקיצה של נודל לבית בינט *אוסף בית הראשונים

1946, תוכנית הגן לבית בינט. * אוסף בית הראשונים

עד השנה האחרונה הבית לא השתנה כולל הטייח המקורי ועמוד לבני הסיליקט האדום בחזית. אריה, בעליו החדשים
שאמו היתה המטפלת של ילדי בינט (10 ילדים שגרו בחצר אחת) והביט מלמטה בבית כילד, רכש אותו לאחרונה,
משפץ ומשמר אותו ברוח הדברים.

2013, בית בינט לפני שיפוץ צילום: אילנה פלדה

2013, פרט מהכניסה צילום: אילנה פלדה

מקורות: רודי בינט, דוד בינט, ניסים אייל, יורם ויתקון, נעים מנשה, ארכיון בית הראשונים ‎קרא עוד מהפוסט הזה