קולנוע אוריון – חורפי וקיצי

הסיפור על קולנוע אוריון הוא הסיפור על חיי החברה, חיי הלילה וחיי התרבות הענפים שהיו בכרכור בשנות ה-30' , 40' ועד סוף שנות ה-60'. מבעד לחלוציות בערה פה חיות ותשוקה לחיים. בתי הקפה שקקו צעירים ובתי הקולנוע אוריון – כן, היו שניים באותו שם, אחד ליד השני אחד חורפי ואחד קיצי, כיכבו במייסדים פינת אחוזה עד שדעכו.

בעוד כמה ימים לקראת האירוע יוצב שילוט בעשרים אתרים היסטוריים בכרכור, אחד מהם יהיה ליד קולנוע אוריון החורפי, שחגיגות המאה מעכבות את הריסתו והפיכתו לשכונת וילות. כשעבדתי על הפוסט  בתי הקפה ובתי המלון, רציתי להקדיש פרק מיוחד לקולנוע הזה, הנמצא בפינה הדרום מערבית של אחוזת לונדון (כיכר אחוזה). רציתי לראות איך הוא נראה בימיו הזוהרים. חומרים ארכיוניים וסיפורים היו אך לא תמונות. יש לי החלטה כזו שאני לא כותבת על מקום בלי חומר ויזואלי חדש. עכשיו, כשהאירוע הגדול במרחב האמיתי 'מקום שמור-מאה לכרכור'  מתקרב, גם התמונות הגיעו.

קולנוע אוריון, החורפי

סוג המבנה:  בית קולנוע
גוש :  10074 חלקה 265
כתובת:  רחוב המייסדים (קבצע'נסק), כרכור
שנת הקמה:  1932-1940
אדריכל:  קובה גבר
סגנון אדריכלי:  מודרניסטי פונקציונאלי
משמש היום:  מיועד להריסה
ממממ

1962, קולנוע אוריון. צילום: שמעון אופיר.  * אוסף משפחת אופיר הורוביץ

1929,  יעקב אופנהנדין. *אוסף המשפחה

יעקב אופנהנדין הגיע מפולין לחדרה בתחילת שנות ה-20' עם משפחתו המורחבת, משפחת בעלי תחנות קמח. בחדרה פתחו מאפיה גדולה. יעקב נהג להוביל לחם כל יום על חמור לתושבי כרכור, אחוזת לונדון, ולקבוצת עין שמר ועל הדרך הביא גם דואר מחדרה.
ב-1929 החליט לעבור לכרכור, השאיר את המאפיה לבני משפחתו ובנה מאפייה קטנה בשכונת הפועלים החדשה שברבות הימים קיבלה את הכינוי 'קבצענסק', כיום מרכז כרכור. את הזיפזיף לבנייתה הביאו על גמלים  מקיסריה, אותו ערבבו במלט וליבנו  לבנים בתבנית ידנית.  יסודות התנור בקיר מערב היו מאבני שדה.  המשפחה גרה בחדר בלוקים צמוד למאפייה,  ובתנור אפו 80 כיכרות לחם ביום.

הנגר משה שטרום זרמי, השכן ממול, אהב קולנוע. הוא פתח קולנוע ביתי בנגריה שלו ('החסידה') והזמין את השכנים להקרנות. אופנהנדין נדבק בחיידק והחליט להקים קולנוע ליד המאפייה, כמו בחדרה השכנה שהייתה אז מרכז שוקק חיים. את העבודה יעשו קבוצת הבניין של עין שמר הסמוכה שהיו בעלי חוב לאופה על הלחם שסיפק להם כבר מ-1927.

1962, המאפייה כ 'פוטו אופיר', צולם מגג הקולנוע, מאחור בנק הלואה וחסכון, אחוזה פינת המייסדים. צילום: שמעון אופיר *אוסף טלי אופיר הורוביץ

כך, קובה גבר שעמד בראשם התחיל לתכנן כבר ב- 1932 את הקולנוע. הרבה לחם עבר בבארטר הזה, כשמונה שנים!  "באותם ימים היה רעב בארץ ובקיבוץ, ותמורת עבודתנו סיפק לנו אופנהנדין ככרות לחם, לפי צרכי הקיבוץ", סיפר קובה. יותר מאוחר בנה להם האופה תנור ולימד אותם לאפות בחצר עין שמר. (בהמשך, קובה גם תכנן ובנה את בית המשפחה על הגבעה בקיר הדרומי של הקולנוע).

הבניין היה מן הגדולים שנבנו בכרכור בתקופתו (גם תקופתנו). סגנון מודרניסטי פונקציונלי נטול קישוטיות. עמודים מרובעים לחלוקת השטח ותמיכה אלמנט שחוזר גם בחזית. שורת חלונות למעלה וגג שטוח. בהמשך נבנו תוספות חיצוניות, כמו חדרי שירותים וגגון לבמה. בתוכנית משנת 1938 יש 246 מקומות ישיבה באולם, חדר הקרנה, כניסה מחזית הרחוב לחדרי המתנה ומזנון, מדרגות ליציע ובו עוד 108 מקומות ישיבה וגם חדר זריקת הפילם. את החשבון על יציקת הגג בסך 190.467 לא"י הגישה קבוצת 'אשרי' מעין עירון ב 1940. מחוסר כסף את הקולנוע אף פעם לא גמרו לבנות. קבוצת עין שמר בנתה רק עד שווי החוב ואז פרשה ולכן גם לא הוקם היציע, לא נבנו חדרי ההמתנה והמזנון, הכניסה היתה ארעית מהצד והמבנה מעולם לא טויח.
מאחר ואופנהנדין היה במקצועו אופה והסרטים היו רק תחביב, את הפעלת הקולנוע נתן לאליעזר ויינר שהפעיל כבר את הקולנוע באמפי פרדס חנה ואת קולנוע אסתר בככר דיזינגוף. ( ויינר הוא זה שהפעיל גם את קולנוע אוריון קיץ, ועל זה בהמשך הפוסט).

2013, פנים הקולנוע עם יוקי אופיר, הנכד של אופנהנדין. צילום: אילת צורי

ב-1940 נחנך הקולנוע בשם 'עין אור'-לחנוכת בית הקולנוע ב-5.10.1940 הוזמנו התושבים לשמוע את ברכת באי כוח המוסדות, 'תזמורת הרוח' מחדרה והקרנת הסרט 'על מזבח המדע'. ועדיין המשיך הקולנוע לעמוד ריק כי לא היה כסף למכונת הסרטה וכסאות, והוא שימש לאכסון תפוחי אדמה ובוטנים שסיפקו התושבים לצבא הבריטי שישב במושבה ואת הסרטים הסריטו אז על קיר הצרכנייה של מושב כרכור (היום רחוב המושב). רק ב-42' החלו להקרין סרטים – שלושה סרטים שונים בשבוע, וגם סרט לילדים – 'הקופה של הקולנוע הייתה ממגורת פח מהחצר בבית, הותקנה בה דלת ונפתח אשנב קטן למכירת כרטיסים. במלחמת העצמאות נפתח אשנב נוסף עבור חיילים ללא תור'. (כך שמעון אופיר)
כל אנשי קבצענס'ק עבדו בקולנוע השכונתי- השכן יחזקאל וימר האופה עבד במאפיה, אשתו רחל הקופאית או שמא סמנכ"ל הכספים, פנחס צנגר הפעיל את מכונת ההסרטה, וולטר רייס היה מגולל את הסרטים. תולש הביקורות היה צבי אבטיחי (גרבוז לתשומת לבך) ויוסף שתיל, כשכבר לא יכל לעבוד בבניין תלש ביקורות בכניסה לשמחת בנו יורם שנכנס בלי כרטיס, והוא לא היחיד. היה גם פסנתר שבו ליוו את הסרטים שהוקרנו. תקווה לב בתו של הנגר מספרת שלאבא שלה היה כסא קבוע הן בקולנוע חורף והן בקולנוע קיץ כל עוד פעלו.

הזמנה..  *ארכיון בית הראשונים

במוצאי שבת כל נפת כרכור התלבשו יפה ומילאו את הקולנוע, אחרי הסרט רקדו ושתו בקפה טיצ'ר הסמוך. גם תיאטרון האוהל, המטאטא, לי-לה-לו וכל ענקי הדור הגיעו לקולנוע אוריון להופיע, השחקנים התאפרו והתלבשו בביתו הסמוך של האופה. הבריטים התערבבו עם התושבים והתושבות ולא מעט סיפורי אהבה פרחו שם. האולם שימש לעיתים גם כאולם חתונות והצגות של בית הספר.
צצ

1995, הקולנוע והשלולית בציור מפורט של שמעון אופיר, מתוך 'כרכור בטעם של פעם'.

'היה זה מרכז הלחם, התרבות והשעשועים של כרכור', כתב בזכרונותיו שמעון אופיר ז"ל, בן האופה שאסף, תיעד, צייר וכתב עשרות חומרים על כרכור שאהב. בחוברת האחרונה שהשאיר 'כרכור בטעם של פעם' ב-1995 סיפר "ליד בניין הקולנוע היה מגרש משחקים. אחר הצהריים היה בו צל ותמיד נמצאה חתיכת פילם עם שחקן אהוב- גרי קופר היה שווה שלושה בולים של מלך אנגליה… בחורף הייתה תמיד שלולית גדולה, קרקרו בה צפרדעים, השטנו סירות וניהלנו קרבות ים. סרטי ילדים הוקרנו רק פעם בשבוע, אחה"צ- הגנב מבגדד, פרח הסלע, לאסי שובי הביתה, טרזן ודיסני, צ'רלי צ'פלין ולפניהם היו השמן והרזה. בסרטי הערב הייתה תורנות של מורי ביה"ס אם מישהו התחכם ובא לסרט…'

1938, חלק מתוכנית קולנוע  בכרכור, עמדת הקרנה (מימין) ואולם. *אוסף משפ' אופיר הורוביץ

יעקב אופנהנדין נפטר ב 1944 ולא זכה להנות מהקולנוע ומהבית. אחרי שהבריטים עזבו קמה המדינה והכל השתנה. בשנת 1951 הגישה חיה אשתו בקשה להרחבת הקולנוע. להוסיף את הקיוסק… את התכניות הגיש האדריכל צ.סולקין, תכניות שלא יצאו לפועל. בשנות ה- 50' במאפיה היתה המספרה של עדינה בר, ובשנות ה-60'  שמעון אופיר אופנהנדין פתח בה את הצלמניה שלו 'פוטו אופיר'.

במסמך דיווח לרשויות על מספר המבקרים כתב ויינר כי בקולנוע היו 400 מקומות ישיבה, (לפי התוכניות רק 246+108 ביציע שלא נבנה!), וביקרו בו ב-1966- 18,000 צופים, בשנת 1967 5,900 צופים, בשנת 68' 5000 צופים ובשנת 69' 3000 צופים בלבד. (תחילת שידורי הטלוויזיה!)
קולנוע אוריון ("עין אור" לא באמת קראו לו אף פעם) פעל עד שנות השבעים ואז דעך, נסגר וכיום הוא והמאפיה עומדים לפני הריסה.

קולנוע קיץ

שנת בניה:  סביבות 1920, הפך לקולנוע ב-1941
כתובת:  המייסדים 53, כרכור
אדריכל שיפוץ:  חיים הרי, H.HARY
סגנון:  אקלקטי בסגנון תפאורתי
משמש היום:  נהרס בשנת 1991

שנות ה-50', קולנוע קיצי אוריון. צילוםף לא ידוע. *אוסף גילה יעקובסון

לוינסון היה מאנשי אחוזת לונדון. הוא החל לבנות בית בכרכור, בית המגורים הראשון שנבנה כאן, אך לא התיישב בו ובנייתו לא הסתיימה והוא שימש למגורים לפועלים שהגיעו לעבוד בכרכור ולמשתכנים חדשים טרם השתקעו בבית משלהם. בית עם חזית בסגנון ארט-דקו, כמו תפאורה עם עמודים יווניים ואלמנטים ניאו-קלאסיים וכרכובים של בית מקדש.
אליעזר וינר שניהל כבר את קולנוע אוריון כשראה שבקולנוע הסגור (קולנוע חורף, הוא 'אוריון') היה חם מאוד בקיץ הגיש ב-1941 בקשה לשיפוץ בית לוינסון להפכו לקולנוע קיץ. נראה שנפתח בשם 'סינמה אסטוריה' בימי הבריטים והפך ל'קולנוע אוריון' בשלב מאוחר יותר.

שנות ה-40', קולנוע קיץ כקולנוע אסטוריה. *אוסף יצחק וימר

את תכנית השיפוץ הגיש הארכיטקט H. HARY -חיים הרי, מחיפה, שהשאיר את החזית כאולם כניסה, ממימין קופה וחדרי שירות. הוא הוסיף קיר מרובע של 16 מ"ר נוספים שהיוו את האולם עצמו ובלי גג בחלקו האחורי. חדרי השירותים נוספו מחוץ לאולם. הילדים היו מעבירים כסאות בין קולנוע קיץ לקולנוע חורף תמורת כמה פרוטות. בקיץ הוצגו סרטים באולם פתוח ללא גג 'שבתקרתו נצנצו תמיד אלפים של כוכבים'. תיאר שמעון אופיר. ב 1965 מכר וינר את הקולנוע והוא נהרס ע"י בעליו ב- 1991. מאז המגרש ריק ולא נבנה תחתיו כלום.

1942, חלק מתוכנית שיפוץ לקולנוע קיץ. *ארכיון בית הראשונים

מספרים שאליעזר ויינר מכיוון שהפעיל גם את קולנוע אסתר, כאשר היה מקבל את עותק הסרט, היה מגניבו עוד קודם לכרכור. כך יצא שהכרכורים ראו את הסרטים לפני תל אביב וגם לפני פרדס חנה שרצו גם להיות בראשונים, כשגמרו להקרין גלגל, וולטר גולל אותו בזריזות אחורנית ושליח נאמן על עגלה וחמור זחלן יצא להביא אותו לאמפי בפרדס חנה.

חמור זחלן!  מדהים. כמה מהר (דור-שניים!) מציאות חברתית שוקקת חיים הופכת לזיכרון מעומעם. הטכנולוגיה טסה והמרחב משתנה בהילוך מהיר ועל המגרשים צומחים ומתחלפים פרוייקטים נדל"ניים.

ביום שישי הקרוב אתם מוזמנים לבוא לחלוק כבוד לחלום שהיה ועוד יהיה. להסתובב במסגרת אירועי מקום שמור 100 שנה לכרכור ולהפעיל את הדמיון לעומק השכבות הארכיאולוגיות שמרכיבות את הנוף בו אנחנו חיים.
הסיורים מלאים. באוהל הכנס יחכו לכם עוד הרבה סיפורים. הנה התכנית המלאה. נשמח לפגוש אתכם!

_________________________________________________________________

* מקורות- שמעון אופיר ז"ל, רותי קררי אופנהנדין, טלי אופיר הורוביץ, ארכיון בית הראשונים, תקווה לב  זרמי, יורם שתיל, דני קרמן 

‎קרא עוד מהפוסט הזה

מועדון קליעה – מטווח כרכור – גינה קהילתית

סוג המבנה: מועדון קליעה אולימפי
כתובת: 
רח' ירושלים, כרכור
שנת הקמה: 1974
אדריכל: שרייבמן קפלן אדריכלים, ת-א
סגנון אדריכלי: בטון חשוף, ברוטליסטי
משמש היום: גינה קהילתית

בשנת 2010 יזמה התושבת עמליה זנד בעזרת חברת המועצה-יו"ר ועדת איכות הסביבה, דר' נורית השמשוני יֹפה, ובברכתו הנלהבת
של ראש המועצה חיים געש, את הקמת הגינה הקהילתית הראשונה במושבה, במתחם של המטווח השומם בכרכור.
בסיור המקדים שהתלוותי אליו נכנסנו בשערי גן נעול, מיקרו אקלים, אדמה לא חרושה ולא מרוססת, פריחות בר של סחלבים, סחלב
קדוש, שפתן מצוי, דבורניות. לצידם סומנו ערוגות וחלקות עם ירקות העונה ופרחים, נשתלו גם עצים ושיחים מקומיים.
בשנתיים שחלפו, המקום הפך לגן עדן פורח עם משוגעת לדבר, עמלמול וכמה מתנדבים קבועים ומזדמנים. הגינה מארחת תלמידים,
הורים, ילדים, תינוקות וכל מי שמוכן לעבודה קטנה כגדולה.

2012, עמליה זנד בגינה הקהילתית במטווח כרכור

מועדון קליעה כרכור

ב-30 באפריל 1974, ח' באייר תשל"ד, נערך טקס חגיגי בו נחנך המטווח האולימפי החדש ע"ד דב לפידות ז"ל בכרכור.
לפני הטקס התקיימה ישיבת מועצה חגיגית עם אורחים רבים. בטקס ניגנה תזמורת בי"ס מקומי וחולקו מגינים כמזכרת למתחרים
מיום העצמאות. לאחר גזירת הסרט נחנך המטווח במקצה ירי לאורחים. חנוכת המטווח היוותה את האירוע האחרון במסגרת חגיגות
העצמאות תשל"ד, בראשותו של ראש המועצה אברהם ש"ץ. ש"ץ, שהיה מאדריכלי התוכנית, וודאי הרגיש סיפוק וגאווה (ואולי הקלה)
על כי הגיע לקיצו המסע של כספי התרומה להקמת ספריה או מרכז תרבות לנוער או מרכז רוחני, בתרומתו של דב לפידות. 
בסוף יצא מטווח.

דב לפידות היה חבר קבוצת כרכור משנת 1921, ונפטר זמן קצר לפני חנוכת המטווח על שמו. הוא חי בקנדה והגיע לביקורים בכרכור. בביקורו בשנת 1965 נפגש עם חברי הועד וביקש לתרום מכספו להקמת בניין בשביל המוסד "אם וילד". בשנת 68 שלח מכתב ומבקש
לדעת אם התחילו לבנות את הבניין כי הוא מגיע לביקור וכבר זקן ועייף ורוצה לראות מה התקדם.

1968, ישיבה חגיגית עם ראש המועצה ש"ץ (עומד) והתורם דב לפידות בלחיצת יד חגיגית *ארכיון בית הראשונים

באפריל 1968 הזמינה המועצה המקומית כרכור את מר דב לפידות ורעיתו לישיבה חגיגית של מליאת המועצה לטקס קביעת
אולם ספריה על שמו. האדריכל סלו הרשמן הגיש הצעה לתכנון. לא מצאתי את התוכניות רק חילופי מכתבים, אולי לא תוכנן בכלל.
בישיבה נחתם הסכם בין ראש המועצה של כרכור אברהם ש"ץ והתורם דב לפידות: "..והואיל והתורם נשאר נאמן לעמו ולארצו, והואיל
וברצון התורם ששמח לראות את שגשוגה ופריחתה של כרכור, לתרום את תרומתו הצנועה לקידומה ע"י הקמת בית תרבות-ספריה על
שמו." החוזה הוא על תרומה בסך 15,000 ל"י וכן 10% מנכסי עזבונו.
בישיבה ציין עוד ראש המועצה ש: "..תרומתו של מר לפידות תהווה יסוד למפעל, שישמש מרכז רוחני ותרבותי לתושבים לנוער ולכל
הסביבה". מר לפידות הודה בהתרגשות על הכבוד בו זכה ומקווה שיוכל לעזור בהקמת הבניין המפואר. החוזה נחתם במעמד זה.
בידיעה בעיתון 'דבר' מאותו שבוע נמסר כי נתרמו 25,000 דולר להקמת ספריה עירונית בכרכור. תהיינה הסיבות אשר תהיינה, בסופו
של דבר הספריה לא נבנתה.

מועצת פועלי כרכור התלהבה והציעה מגרש להקמת מבנה ספריה בין מועצת הפועלים לצרכניה (רחוב המושב בין מכללת כרכור
לבית בנגורה) "..מגרש במקום מרכזי במושבה והקמת מבנה נאה זה יפאר את הרחוב וישיג את מטרתו". כמו כן מוכנים להעביר את
הספריה של מועצת הפועלים המונה 3500 ספרים לספריה החדשה. המועצה פונה לתורם לפידות לעזור בגיוס כסף נוסף שיוכלו
להתקדם בבנית הספריה. כסף לא נמצא, הספריה לא הוקמה. הספרים עברו כנראה לבית רכס. ואולי היוו את הבסיס לספריה הציבורית.

אחרי האיחוד בין המושבות (1969), בראשותו של בנימין שרון וסגנו אברהם ש"ץ, הוחלט על על העברת הכסף של הספריה
להקמת המטווח ע"ש דב לפידות בעזרתם של מפעל הפיס הפועל והגדנ"ע (ש"ץ נסע לשכנע אישית את דב לפידות). התקציב נקבע
ל- 210,000 ל"י, נגמר בהרבה יותר. את הקמתו יזם ודחף ש"ץ עוד בהיותו ראש מועצה של כרכור למורת רוחם של חברי המושב
(עד היום יש טרוניות על כך),. כנראה שהנושא היה קרוב לליבו, בצעירותו היה מדריך קליעה כגפיר צעיר בבית אחוזה ולימד את דליה
בדש, לימים אשתו, לירות באקדח. (היא סיפרה לי בעצמה).

את התוכנית הכינו האדריכלים שרייבמן-קפלן אדריכלים מתל אביב, המכרז לקבלנים יצא ב-1971. המקום שנבחר היה מגרש
הכדור רגל של 'הפועל' עליו מדברים עוד בנוסטלגיה ילדי המושב, המגרש היה ליד בתי הסוכנות בסמוך לכפר פינס.
המבנה, בטון חשוף, שלושה מלבנים שמתחברים למבנה אחד, פינות קטומות, תבניות של סגנון נפוץ אז. כניסה רחבה שמצדה
האחד משרד, מחסן נשק, מחסן כללי וניקוי נשק, וצפונית סככת ירי ארוכה לרוחב כל המתחם עם מדפי ירי ו-5 מתרסי פח נגד נתזים
בגובה התלוליות.
בטקס, מנהל מח' קליעה של אגודת הפועל מברך את ראש המועצה: "..מוצא חובה נעימה למסור לך את כל ההערכה על הקמת
המטווח אצלכם,
אשר לדעתי הוא מהיפים ביותר בישראל. כל הכבוד!" בשנות השבעים פעלו ברחבי הארץ עשרות מטווחים.

1971, תוכנית המטווח, שרטוט אדריכלי *ארכיון בית הראשונים

1971, פרט מהתוכנית חתך רוחב *ארכיון בית הראשונים

עם תחילת הפעילות במטווח, ניהל אותו סמ"ר רון אובשני מטעם הגדנ"ע, מיד הסתבר כי הציוד שהגדנ"ע שלח למטווח הינו מיושן, שריבוי
השותפים יוצר סכסוכים בין המשתמשים,  כי יש גניבות ויריות חופשיות במטווח. הוא מבקש גם לבצע את הגישה למטווח בגלל ריכוז
המים והבוץ בכניסה בחורף, מבקש לשתול דשא ולצבוע מתרסים שמצבם גרוע מיום ליום. בישיבת מועצה באותה שנה הוחלט גם לבדוק
אפשרות הגדלת המטווח והתאמתו לירי בקרבינות, כי תוכנן רק לירי באקדחים.

1974-5, מטווח אולימפי בכרכור, צילום: לא ידוע *ארכיון בית הראשונים

1974-5, מטווח אולימפי בכרכור, צילום: לא ידוע *ארכיון בית הראשונים

2012, בשערי הכניסה למטווח כרכור פרדס חנה


ב-1975, ראש המועצה יצחק סלע,
(ש"ץ נפטר במהלך הקדנציה ב-1975) מזמין את הגדנ"ע לארח במטווח תחרות קליעה מחוזית.
לתחרויות מגיעים תלמידים מכל מחוז צפון,  50 בתי ספר על יסודי מקרית שמונה עד חדרה שלחו נציגים. מטרות הכנס – תחרויות
קליעה וביקור במשלטי תש"ח. סיום התחרוית והטכס התקיימו בקולנוע 'דקל'.

1975- ענת אוסטר(לוינץ) אלופת נוער בקליעה במטווח *אוסף משפ' לוינץ

השכנים מכפר פינס לא מרוצים ומתלוננים תכופות על רעש וקליעים תועים שמגיעים לבתיהם, חברי חוג הקליעה של 'הפועל'
לא מרוצים מהסדר זמני השימוש בינם לגדנ"עים, לטענתם, הם נזרקו משם בשעה שהם אלה שמביאים אלופים לישראל.
סמ"ר אובשני הביא את המדריך שלו לנהל את המטווח, יעקב (יקי) לוינץ חובב קליעה שמבקש להקים בצמוד למטווח מועדון לענף
רובה ואקדח אויר כדי לבסס את ענף הקליעה שזכה בשנה זו במקום הראשון בליגה הלאומית.

ב-1983 שלום ברזילי ראש המועצה עם יקי לוינץ הקימו קבוצות ברמה ארצית ויזמו תחרויות קליעה לזכרו של אברהם ש"ץ ז"ל.
באותן שנים קלעי המטווח זוכים בכל התחרויות בארץ, ובראשם ענת לוינץ (אוסטר) בתו של יקי, שהיתה אלופת ישראל לנוער 7
שנים רצוף!. כבוד. את התלבושות לייצוג המטווח ביקשה המועצה לממן דרך במפעלי קריסטל תבורי. "…קלעי המטווח מיצגים את
מושבתנו באליפויות שונות באופן מכובד" נאמר שם.
בתחילת שנות ה 90' השכנים הגישו עתירות כדי להעביר את המתקן משכונות מגורים. הוא נסגר סופית בסביבות שנת 2000, ולא
נפתח חדש במקומו. אין ביקוש.

יקי לוינץ (מימין) עם ראש המועצה יצחק סלע (משמאל) בטקס במטווח. *אוסף משפ' לוינץ

שביל הגישה למטווח לא בוצע  עד היום, גם לא נשתל דשא וטוב שכך – התנאים הטיפוגרפים שימרו את האדמה בתוך המטווח וסביבו,
בכניסה נקווית גם שלולית חורף פעילה. בינתיים בשדות שמסביב למטווח הצטופפו בתים ושכונות חדשות, והמועצה נטעה עצים חדשים בחורשה.

2010, המטווח לאחר שנים ללא שימוש

2012, מטווח גינה קהילתית מבט על הכניסה

2012, גינה קהילתית במטווח כרכור

זהו גילגולה של תרומה כספית ששינתה כיוון עם הצרכים והאופנה. בהתחלה כרעיון להקמת ספריה ציבורית (והרי אנחנו עם הספר) שהתגלגל להיות מטווח אולימפי (לתפארת מדינת ישראל), אז עמד בשממונו עשר שנים עד שבאה האזרחית עמליה זנד, והפכה אותו למרכז קהילתי פורח. הכי קרוב להגדרה המקורית מ- 68':  "..תרומתו של מר לפידות תהווה יסוד למפעל, שישמש מרכז רוחני ותרבותי לתושבים לנוער ולכל הסביבה". ובבניין ציון ננוחם.

* מקורות: ארכיון בית הראשונים,  יקי לוינץ, ענת אוסטר, אמנון הררי, דליה ש"ץ, רון אובשני,

ושוב תודה גם לרונית על הליטוש הסופי

בניין מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור

סוג המבנה: בניין ציבורי
כתובת: דרך הבנים, פרדס חנה
שנת הקמה: 1970
אדריכל: יוסף חי-אלפרד נוימן
סגנון אדריכלי: מודרניסטי ברוטליסטי
משמש היום: מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור
,,,,,,,

כאשר התושב יעקב תבורי תרם לסידור הרחבה והתאורה בכניסה לבניין החדש של המועצה, כנראה לא תיאר לעצמו שהיא תהפך לכיכר העם ותארח את עיר האהלים של המהפכה החברתית בקיץ 2011.

1971, בניין המועצה החדש על גבי אגרת לראש השנה תשל"א. צילום: א. ירון * ארכיון בית הראשונים

משרדי המועצה עברו לבניין החדש, שנחנך רשמית בטקס צנוע שהתקיים ביום העצמאות ה' באייר תש"ל 11.5.1970.
"…הבניין מכיל אולם ישיבות רחב ידיים ו-30 חדר המשמשים משרדים…תודת המועצה נתונה לאחים מאיר על תרומתם לריהוט וקישוט חדר הישיבות לזכר אמם כנה מאיר ז"ל. למר י. תבורי על תרומתו בסידור הרחבה והתאורה בכניסה לבניין המועצה. ולכל אלה שתרמו ועזרו לשוות לבניין המועצה צורה נאה ומפוארת…בעקבות המיזוג (של פרדס חנה עם כרכור 10 יולי 1969) יש צורך בהתקנת סמל למועצה המאוחדת. המועצה פירסמה מודעה ובקשה הצעות,  גם הקימה ועדה למטרה זו." (מתוך דו"ח המועצה).

במקום הראשון נבחר הסמל של דני קרמן בן כרכור, סמל שהורכב מהסמלים של שתי המושבות . הוא הסמל של המועצה עד היום.עוד לפני האיכלוס של הבניין פרסם ראש המועצה כרוז לאמנים: "…אחרי שזכינו לבית מועצה לתפארת, לשם קישוטו יש צורך בצילומים, ציורים, תבליטים, פסלים וכן יצירות אמנות ועבודות יד….כאיש חובב אמנות הננו מרשים לעצמנו לפנות אל כב' אם יש ברשותך ממעשי ידיך" מאותה תקופה נשתמרה במבנה  עבודתו של האמן יצחק הופמן – תבליט עץ על קיר שלם בכניסה לבנין, מימין.
תתתתתת

1990, בניין מועצה הדתית, לשעבר בנין המועצה צילום: טפירו  * ארכיון בית הראשונים

בשנות ה-60'  החלה בארץ תנופת בנייה בה צמחו ערים חדשות ואיתם מפעלים ומבני ציבור רבים.  גם המועצה של פרדס חנה
כבר, בת 34 , ביקשה להקים בניין חדש ומרווח למועצה, שעד אז ישבה בבנין פיק"א צפוף ברחוב הדקלים (היום המועצה הדתית).
בשנת 1963 פנתה מועצת פרדס חנה לאגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל לועדת התחרויות המרכזית ליזום תחרות
לבניית בניין חדש למועצה המקומית של פרדס חנה.  בפברואר 1964 נשלח העתק הפרוטוקול לאגודה עם תוצאות התחרות.
"התחרות היתה מצומצמת" , מספר יוסף חי האדריכל הזוכה, "מכיוון שהיה צריך לשלם לאדריכלים על עבודתם". 

המועצה פנתה לשלוש קבוצות אדריכלים להגיש הצעות. הקבוצות שהשתתפו היו:  חי-נוימן, ליבוביץ את שלגי וססובר את ריפשיץ כל קבוצה זכתה ב 800 ל"י. ההצעה הזוכה היתה של חי-נוימן.
חבר השופטים בתחרות היו האדריכל שמואל רוזוב, ש. שאגה (מורה מפחיד מהטכניון לפרטי בניין, לפי יוסף חי) ובנימין שרון,
ראש המועצה בשנים 1951-1970.  המועצה אף התחייבה לקיים תערוכה של כל ההצעות באולם "יד לבנים" בפרדס חנה.  עוד לא מצאתי עדויות שאכן העבודות הוצגו וגם האדריכל לא זוכר כבר. שיתוף ציבור בהחלטות תכנוניות במרחב הציבורי היה מובנה בתוך המערכת.

1963, פרט של התוכנית למדרגות הבניין. שרטוט יוסף חי * ארכיון בית הראשונים

יוסף חי ואלפרד נוימן (לא הפרופסור המפורסם מהטכניון) היו שותפים במשרד אדריכלים ובוני ערים.  בשנות ה-60' תכננו בין
היתר את בניין המועצה המקומית של בית שאן, מבנים למגן דוד אדום ובית קולנוע בכפר אתא.  התוכנית בהשראת השפה הברוטליסטית של התקופה, מבנה פונקציונאלי מוקפד ותשומת לב עיצובית עד הפרטים הקטנים, החל מרשת לניקוי נעלים ועד הכורסא לראש המועצה, (המושב והגב בגומי אויר, ידיות מצופות, "…מחומרים מטיב מעולה כמו כן הביצוע").
את עיצוב הפנים הזמינו אצל אורי אפנצלר-נחום סובול  שהיו אדריכלי פנים מבוקשים והכי טובים אז. כך מעיד יוסף חי מביתו בתל אביב. את השולחנות למודיעין לקופה ולגביה ביצעו בנגריית מ.פישמן מפרדס חנה. את השילוט ביצעה חברת אמנוגרף מתל אביב "..בחזית הבניין…24 אותיות מאלומניום אנודייז טבעי….לפי בחירת האות באישור האדריכל…" . הן עוד שם!

1969, בניין המועצה בבניה * ארכיון בית הראשונים

1969, בניין המועצה בבניה צילום: עמנואל מישר * ארכיון בית הראשונים

1972, חדר הישיבות ע"ש כנה מאיר. צילום: פוטו ארצי * ארכיון בית הראשונים

טקס הנחת אבן הפינה התקיים ביום חמישי ה' בתמוז תשכ"ו , 23 יוני 1966 בשעה 5 אחר הצהריים.
לכבוד הנחת אבן הפינה נכתבה מגילת היסוד "…. הבית הזה ישרת את אוכלוסיית המקום במלוי ערכיו בחומר וברוח הן בקשר
לשירותי
הציבור והן בקשר לחינוך…וישמש מקום כנס לעניני תרבות ורוח".

בשנת 2010 שופץ הבניין והותאם לצרכי מהועצה תוך שמירה על אופיו המקורי .  בחדר הישיבות עדיין יש משהו מן ההדר הישן.
ברחבה עומד פסל סתום שנתרם למועצה ע"י הפסל דני כפרי. ככה זה עם מתנות…
ההתרחשות בקיץ 2011 ברחבת המועצה היא ביטוי של המהות שהוכרזה בטקס הנחת אבן הפינה. מה שמלמד אותנו על כוחן של מילים ושל כוונות, ועל הדרך הבלתי צפויה שלהן להתגשם.

2011, שיירות המהפכה בביקור במאהל פרדס חנה-כרכור

מקורות: ארכיון בית הראשונים,  אדריכל יוסף חי