קולנוע אוריון – חורפי וקיצי

הסיפור על קולנוע אוריון הוא הסיפור על חיי החברה, חיי הלילה וחיי התרבות הענפים שהיו בכרכור בשנות ה-30' , 40' ועד סוף שנות ה-60'. מבעד לחלוציות בערה פה חיות ותשוקה לחיים. בתי הקפה שקקו צעירים ובתי הקולנוע אוריון – כן, היו שניים באותו שם, אחד ליד השני אחד חורפי ואחד קיצי, כיכבו במייסדים פינת אחוזה עד שדעכו.

בעוד כמה ימים לקראת האירוע יוצב שילוט בעשרים אתרים היסטוריים בכרכור, אחד מהם יהיה ליד קולנוע אוריון החורפי, שחגיגות המאה מעכבות את הריסתו והפיכתו לשכונת וילות. כשעבדתי על הפוסט  בתי הקפה ובתי המלון, רציתי להקדיש פרק מיוחד לקולנוע הזה, הנמצא בפינה הדרום מערבית של אחוזת לונדון (כיכר אחוזה). רציתי לראות איך הוא נראה בימיו הזוהרים. חומרים ארכיוניים וסיפורים היו אך לא תמונות. יש לי החלטה כזו שאני לא כותבת על מקום בלי חומר ויזואלי חדש. עכשיו, כשהאירוע הגדול במרחב האמיתי 'מקום שמור-מאה לכרכור'  מתקרב, גם התמונות הגיעו.

קולנוע אוריון, החורפי

סוג המבנה:  בית קולנוע
גוש :  10074 חלקה 265
כתובת:  רחוב המייסדים (קבצע'נסק), כרכור
שנת הקמה:  1932-1940
אדריכל:  קובה גבר
סגנון אדריכלי:  מודרניסטי פונקציונאלי
משמש היום:  מיועד להריסה
ממממ

1962, קולנוע אוריון. צילום: שמעון אופיר.  * אוסף משפחת אופיר הורוביץ

1929,  יעקב אופנהנדין. *אוסף המשפחה

יעקב אופנהנדין הגיע מפולין לחדרה בתחילת שנות ה-20' עם משפחתו המורחבת, משפחת בעלי תחנות קמח. בחדרה פתחו מאפיה גדולה. יעקב נהג להוביל לחם כל יום על חמור לתושבי כרכור, אחוזת לונדון, ולקבוצת עין שמר ועל הדרך הביא גם דואר מחדרה.
ב-1929 החליט לעבור לכרכור, השאיר את המאפיה לבני משפחתו ובנה מאפייה קטנה בשכונת הפועלים החדשה שברבות הימים קיבלה את הכינוי 'קבצענסק', כיום מרכז כרכור. את הזיפזיף לבנייתה הביאו על גמלים  מקיסריה, אותו ערבבו במלט וליבנו  לבנים בתבנית ידנית.  יסודות התנור בקיר מערב היו מאבני שדה.  המשפחה גרה בחדר בלוקים צמוד למאפייה,  ובתנור אפו 80 כיכרות לחם ביום.

הנגר משה שטרום זרמי, השכן ממול, אהב קולנוע. הוא פתח קולנוע ביתי בנגריה שלו ('החסידה') והזמין את השכנים להקרנות. אופנהנדין נדבק בחיידק והחליט להקים קולנוע ליד המאפייה, כמו בחדרה השכנה שהייתה אז מרכז שוקק חיים. את העבודה יעשו קבוצת הבניין של עין שמר הסמוכה שהיו בעלי חוב לאופה על הלחם שסיפק להם כבר מ-1927.

1962, המאפייה כ 'פוטו אופיר', צולם מגג הקולנוע, מאחור בנק הלואה וחסכון, אחוזה פינת המייסדים. צילום: שמעון אופיר *אוסף טלי אופיר הורוביץ

כך, קובה גבר שעמד בראשם התחיל לתכנן כבר ב- 1932 את הקולנוע. הרבה לחם עבר בבארטר הזה, כשמונה שנים!  "באותם ימים היה רעב בארץ ובקיבוץ, ותמורת עבודתנו סיפק לנו אופנהנדין ככרות לחם, לפי צרכי הקיבוץ", סיפר קובה. יותר מאוחר בנה להם האופה תנור ולימד אותם לאפות בחצר עין שמר. (בהמשך, קובה גם תכנן ובנה את בית המשפחה על הגבעה בקיר הדרומי של הקולנוע).

הבניין היה מן הגדולים שנבנו בכרכור בתקופתו (גם תקופתנו). סגנון מודרניסטי פונקציונלי נטול קישוטיות. עמודים מרובעים לחלוקת השטח ותמיכה אלמנט שחוזר גם בחזית. שורת חלונות למעלה וגג שטוח. בהמשך נבנו תוספות חיצוניות, כמו חדרי שירותים וגגון לבמה. בתוכנית משנת 1938 יש 246 מקומות ישיבה באולם, חדר הקרנה, כניסה מחזית הרחוב לחדרי המתנה ומזנון, מדרגות ליציע ובו עוד 108 מקומות ישיבה וגם חדר זריקת הפילם. את החשבון על יציקת הגג בסך 190.467 לא"י הגישה קבוצת 'אשרי' מעין עירון ב 1940. מחוסר כסף את הקולנוע אף פעם לא גמרו לבנות. קבוצת עין שמר בנתה רק עד שווי החוב ואז פרשה ולכן גם לא הוקם היציע, לא נבנו חדרי ההמתנה והמזנון, הכניסה היתה ארעית מהצד והמבנה מעולם לא טויח.
מאחר ואופנהנדין היה במקצועו אופה והסרטים היו רק תחביב, את הפעלת הקולנוע נתן לאליעזר ויינר שהפעיל כבר את הקולנוע באמפי פרדס חנה ואת קולנוע אסתר בככר דיזינגוף. ( ויינר הוא זה שהפעיל גם את קולנוע אוריון קיץ, ועל זה בהמשך הפוסט).

2013, פנים הקולנוע עם יוקי אופיר, הנכד של אופנהנדין. צילום: אילת צורי

ב-1940 נחנך הקולנוע בשם 'עין אור'-לחנוכת בית הקולנוע ב-5.10.1940 הוזמנו התושבים לשמוע את ברכת באי כוח המוסדות, 'תזמורת הרוח' מחדרה והקרנת הסרט 'על מזבח המדע'. ועדיין המשיך הקולנוע לעמוד ריק כי לא היה כסף למכונת הסרטה וכסאות, והוא שימש לאכסון תפוחי אדמה ובוטנים שסיפקו התושבים לצבא הבריטי שישב במושבה ואת הסרטים הסריטו אז על קיר הצרכנייה של מושב כרכור (היום רחוב המושב). רק ב-42' החלו להקרין סרטים – שלושה סרטים שונים בשבוע, וגם סרט לילדים – 'הקופה של הקולנוע הייתה ממגורת פח מהחצר בבית, הותקנה בה דלת ונפתח אשנב קטן למכירת כרטיסים. במלחמת העצמאות נפתח אשנב נוסף עבור חיילים ללא תור'. (כך שמעון אופיר)
כל אנשי קבצענס'ק עבדו בקולנוע השכונתי- השכן יחזקאל וימר האופה עבד במאפיה, אשתו רחל הקופאית או שמא סמנכ"ל הכספים, פנחס צנגר הפעיל את מכונת ההסרטה, וולטר רייס היה מגולל את הסרטים. תולש הביקורות היה צבי אבטיחי (גרבוז לתשומת לבך) ויוסף שתיל, כשכבר לא יכל לעבוד בבניין תלש ביקורות בכניסה לשמחת בנו יורם שנכנס בלי כרטיס, והוא לא היחיד. היה גם פסנתר שבו ליוו את הסרטים שהוקרנו. תקווה לב בתו של הנגר מספרת שלאבא שלה היה כסא קבוע הן בקולנוע חורף והן בקולנוע קיץ כל עוד פעלו.

במוצאי שבת כל נפת כרכור התלבשו יפה ומילאו את הקולנוע, אחרי הסרט רקדו ושתו בקפה טיצ'ר הסמוך. גם תיאטרון האוהל, המטאטא, לי-לה-לו וכל ענקי הדור הגיעו לקולנוע אוריון להופיע, השחקנים התאפרו והתלבשו בביתו הסמוך של האופה. הבריטים התערבבו עם התושבים והתושבות ולא מעט סיפורי אהבה פרחו שם. האולם שימש לעיתים גם כאולם חתונות והצגות של בית הספר.
צצ

1995, הקולנוע והשלולית בציור מפורט של שמעון אופיר, מתוך 'כרכור בטעם של פעם'.

'היה זה מרכז הלחם, התרבות והשעשועים של כרכור', כתב בזכרונותיו שמעון אופיר ז"ל, בן האופה שאסף, תיעד, צייר וכתב עשרות חומרים על כרכור שאהב. בחוברת האחרונה שהשאיר 'כרכור בטעם של פעם' ב-1995 סיפר "ליד בניין הקולנוע היה מגרש משחקים. אחר הצהריים היה בו צל ותמיד נמצאה חתיכת פילם עם שחקן אהוב- גרי קופר היה שווה שלושה בולים של מלך אנגליה… בחורף הייתה תמיד שלולית גדולה, קרקרו בה צפרדעים, השטנו סירות וניהלנו קרבות ים. סרטי ילדים הוקרנו רק פעם בשבוע, אחה"צ- הגנב מבגדד, פרח הסלע, לאסי שובי הביתה, טרזן ודיסני, צ'רלי צ'פלין ולפניהם היו השמן והרזה. בסרטי הערב הייתה תורנות של מורי ביה"ס אם מישהו התחכם ובא לסרט…'

1938, חלק מתוכנית קולנוע  בכרכור, עמדת הקרנה (מימין) ואולם. *אוסף משפ' אופיר הורוביץ

יעקב אופנהנדין נפטר ב 1944 ולא זכה להנות מהקולנוע ומהבית. אחרי שהבריטים עזבו קמה המדינה והכל השתנה. בשנת 1951 הגישה חיה אשתו בקשה להרחבת הקולנוע. להוסיף את הקיוסק… את התכניות הגיש האדריכל צ.סולקין, תכניות שלא יצאו לפועל. בשנות ה- 50' במאפיה היתה המספרה של עדינה בר, ובשנות ה-60'  שמעון אופיר אופנהנדין פתח בה את הצלמניה שלו 'פוטו אופיר'.

במסמך דיווח לרשויות על מספר המבקרים כתב ויינר כי בקולנוע היו 400 מקומות ישיבה, (לפי התוכניות רק 246+108 ביציע שלא נבנה!), וביקרו בו ב-1966- 18,000 צופים, בשנת 1967 5,900 צופים, בשנת 68' 5000 צופים ובשנת 69' 3000 צופים בלבד. (תחילת שידורי הטלוויזיה!)
קולנוע אוריון ("עין אור" לא באמת קראו לו אף פעם) פעל עד שנות השבעים ואז דעך, נסגר וכיום הוא והמאפיה עומדים לפני הריסה.

קולנוע קיץ

שנת בניה:  סביבות 1920, הפך לקולנוע ב-1941
כתובת:  המייסדים 53, כרכור
אדריכל שיפוץ:  חיים הרי, H.HARY
סגנון:  אקלקטי בסגנון תפאורתי
משמש היום:  נהרס בשנת 1991

שנות ה-50', קולנוע קיצי אוריון. צילוםף לא ידוע. *אוסף גילה יעקובסון

לוינסון היה מאנשי אחוזת לונדון. הוא החל לבנות בית בכרכור, בית המגורים הראשון שנבנה כאן, אך לא התיישב בו ובנייתו לא הסתיימה והוא שימש למגורים לפועלים שהגיעו לעבוד בכרכור ולמשתכנים חדשים טרם השתקעו בבית משלהם. בית עם חזית בסגנון ארט-דקו, כמו תפאורה עם עמודים יווניים ואלמנטים ניאו-קלאסיים וכרכובים של בית מקדש.
אליעזר וינר שניהל כבר את קולנוע אוריון כשראה שבקולנוע הסגור (קולנוע חורף, הוא 'אוריון') היה חם מאוד בקיץ הגיש ב-1941 בקשה לשיפוץ בית לוינסון להפכו לקולנוע קיץ. נראה שנפתח בשם 'סינמה אסטוריה' בימי הבריטים והפך ל'קולנוע אוריון' בשלב מאוחר יותר.

שנות ה-40', קולנוע קיץ כקולנוע אסטוריה. *אוסף יצחק וימר

את תכנית השיפוץ הגיש הארכיטקט H. HARY -חיים הרי, מחיפה, שהשאיר את החזית כאולם כניסה, ממימין קופה וחדרי שירות. הוא הוסיף קיר מרובע של 16 מ"ר נוספים שהיוו את האולם עצמו ובלי גג בחלקו האחורי. חדרי השירותים נוספו מחוץ לאולם. הילדים היו מעבירים כסאות בין קולנוע קיץ לקולנוע חורף תמורת כמה פרוטות. בקיץ הוצגו סרטים באולם פתוח ללא גג 'שבתקרתו נצנצו תמיד אלפים של כוכבים'. תיאר שמעון אופיר. ב 1965 מכר וינר את הקולנוע והוא נהרס ע"י בעליו ב- 1991. מאז המגרש ריק ולא נבנה תחתיו כלום.

1942, חלק מתוכנית שיפוץ לקולנוע קיץ. *ארכיון בית הראשונים

מספרים שאליעזר ויינר מכיוון שהפעיל גם את קולנוע אסתר, כאשר היה מקבל את עותק הסרט, היה מגניבו עוד קודם לכרכור. כך יצא שהכרכורים ראו את הסרטים לפני תל אביב וגם לפני פרדס חנה שרצו גם להיות בראשונים, כשגמרו להקרין גלגל, וולטר גולל אותו בזריזות אחורנית ושליח נאמן על עגלה וחמור זחלן יצא להביא אותו לאמפי בפרדס חנה.

חמור זחלן!  מדהים. כמה מהר (דור-שניים!) מציאות חברתית שוקקת חיים הופכת לזיכרון מעומעם. הטכנולוגיה טסה והמרחב משתנה בהילוך מהיר ועל המגרשים צומחים ומתחלפים פרוייקטים נדל"ניים.

ביום שישי הקרוב אתם מוזמנים לבוא לחלוק כבוד לחלום שהיה ועוד יהיה. להסתובב במסגרת אירועי מקום שמור 100 שנה לכרכור ולהפעיל את הדמיון לעומק השכבות הארכיאולוגיות שמרכיבות את הנוף בו אנחנו חיים.
הסיורים מלאים. באוהל הכנס יחכו לכם עוד הרבה סיפורים. הנה התכנית המלאה. נשמח לפגוש אתכם!

_________________________________________________________________

* מקורות- שמעון אופיר ז"ל, רותי קררי אופנהנדין, טלי אופיר הורוביץ, ארכיון בית הראשונים, תקווה לב  זרמי, יורם שתיל, דני קרמן 

‎קראו עוד מהפוסט הזה

אירוע מס' 2 – מקום שמור:מאה לכרכור

1928, חתונתם של אליהו דוד ובתיה בדש בבית אחוזה (הבניין מאחור), צילום: סוניה קולודני *ארכיון בית הראשונים

2012, בניין קולנוע אוריון הנטוש

חוּרבת סוּפסאפִי – פוסט אורח

ביציאה הצפונית מפרדס חנה, בראש גבעה, מזרחה לשדרת הנדיב המפוארת, עומד מבנה גדול עם באר מים לידו. לא פעם שאלתי
את עצמי מה הסיפור של המקום הזה. אותה שדרת הנדיב- עד השבוע השדרה היפה בארץ, מעט חשוכה ומסתורית הפכה לעוד
הייווי המואר בהגזמה (זיהום תאורה, נושא בוער לפוסט נפרד) ובלי שום רגישות והתייחסות לסביבה.
ליאור ויתקון, אדריכל, דור שלישי במושבה, חבר בצוות של מקום שמור, מעורב וחוקר כבר שנים רבות את האדריכלות וההיסטוריה
במושבה. כמאמין ששימור הוא לא רק סטרוקטוריאלי אלא גם בעל תוכן ורצוי ציבורי, ומתוך מחשבה לנסות ולצקת תוכן למקום,
ערך בשנת 2005 תחקיר, עם זכריה בן דוד(דוֹדוֹ) על חורבת סופסאפי, מסמך רקע לתיק תיעוד.

2012, חורבת סופסאפי

bbbbbbb

חורבת סוּפסאפִי

המבנה: מחנה פרדות צהלי (אוסף נתונים מארכיון צה"ל)
גוש -10091
חלקה – 30 (ישנה 29)
גובה מעל פני הים – 38 מ'
שטח בנוי – 467 מ"ר
מימדים כלליים – 35 מ'על36 מ'

איור מס' 1- אחמד בק

בשנת 1888 הגיע קבוצת מהגרים בוסנים מוסלמים לאזור פרדס-חנה דהיום
והתיישבו בחורבות סופסאפי וחדידון [1]. מאחר והאדמות סביב היו מכוסות ביצות
והתושבים החדשים סבלו מקדחת הם נדדו כעבור שנתיים לקסריה ולינון, מזרחית
לשכם, שם צאציהם יושבים עד היום בבתי רעפים אדומים הנבדלים מהכפר הערבי
הסמוך, עין ינון [2]. בקסריה הקימו הבוסנים בתי אבן וניצלו חלקי מבנים קיימים
ובארות מים, בנוסף הקימו מספר מסגדים שאחד מהם שרד עד היום, (הצריח בנמל קיסריה). במשך הזמן מכרו הבוסנים חלק מקרקעותיהם לפיק"א, ואלה שימשו אחר-כך
את הישובים העבריים באותו אזור [3].

ב 1910, ערב מלחמת העולם הראשונה, מינו התורכים כמודיר (מושל הסביבה)
את אחד מבני הבוסנים, אחמד (ראה איור-1), שקיבל את התואר "בק".
אחמד בק נקשר במקרה בפרשה עגומה בתולדות הישוב: בהאכילו את יוניו בחצר
ביתו ב 3 בספטמבר 1917, נחתה לפתע יונה זרה ופתק קשור לרגלה. היתה זו אחת
מיונות הדואר ששלחה שרה אהרונסון אל הבריטים. בעיקבות גילוי הפתק נתפסה שרה,
עונתה והתאבדה והחלו הרדיפות אחרי אנשי ניל"י.
בשנת 1948 עזבו הבוסנים את קיסריה. בניו של אחמד בק, פואד ותאופיק וצאציהם
חיים כיום בחדרה. ע"פ עדותם החזיק אחמד בק במבנה נוסף ובוסתן בחירבת חדידון
כיום – חירבת חידות [4] (ראה איור-2).

איור מס' 2- הבניין של אחמד בק בחורבת חידות

לבן משפחתו של אחמד בק, בושנאק, ששמו עלי בק היו אחוזה ובית חוה באזור [5]. מקומם היה בחורבת צף [6] (צפצאפה –
ספסאפה, סופסאפי), כחצי ק"מ מזרחית לכביש פרדס-חנה בנימינה, מדרום לנחל ברק הנשפך לנחל עדה (ראה איור-3). אל
המקום מוליכה דרך עפר שחיברה בינה לבין חירבת חידות, אשר היה בינהן קשר-עין. אדמות עלי הגיעו עד כפר קרע שבמזרח.
הוא עסק בחקלאות והיתה לו גם תחנת קמח.

איור מס' 3- חורבת חידות וחורבת צף מופיעות בפינה הימנית למטה

בית האחוזה פוצץ ב-1947 ואז עבר האיש ומשפחתו לטול-כרם (צאצאיו חיים שם עד היום ועוסקים בהוראה ומנהל). במקום שרד
רק חלק ממבנה אבנים ובאר, בנוסף קיים קטע של רצפת פסיפס, לבנה, משקוף גדול ושרידים נוספים. (ראה איור-4).

איור מס' 4

NNNNNN
מפה מספר 1, מתוך מפת זכרון-יעקב, קנ"מ 1:100,000 גיליון 4 משנת 1955.

מפה מס' 1

המפה הושלמה מסקרים בקנ"מ גדול 1924-1934
עודכן בקנ"מ 1:20,000 בשנת 1942
שורטט והודפס אוג' 1942
עידכון חלקי אפריל 1945
הדפסה עם עידכון מועט – אוק' 1947
תיקון חלקי של כבישים וישובים יוני 1955
הדפסת מחלקת המדידות בשנת 1955
KKKKKKKKKKKKKK
PPPPPPPPPPPPPP
LLLLLLLLLLLLL
;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;
LLLLLLLLLLLLLL
;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;
ללללללללללללללללללללללללל
ךךךךךךךךךךךךךךךךךך
ךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךללללללללללללללללללללללללללל
זזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזבבבבבבבבבב

;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;
מפה מספר 2, מעודכן ספט' 1942

מפה מס' 2

 

עובד עבור המחלקה לשימור קרקע,
משרד החקלאות, אפריל 1952.
שרטוט והדפסה מח' המדידות חשון תשט"ז, נוב' 1955

המהה

ההההה

הההההההההה

הההההההההההההההההההההה

הההההההההההההההההההההההה

ההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

ההההההההההההההההההההההההההההההה

פפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפ
ךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 

מפה מספר 3, קנ"מ 1:10,000, מתוך מפה טופו קדסטרית (מפת גושים)

מפה מס' 3 תתתתתתתתתתת

באמצע שנות ה-30 התדלדל הישוב הבוסני במידה רבה [7]. חלק מתושביו עבר לחיפה ואחרים עבדו בעבודות חוץ, ערבים מוסלמים
תפסו את מקומם של הבוסנים. התגוררו בדירות שכורות בקיסריה, חכרו אדמות מפיק"א ועיבדו אותם. אחמד בק גורש למצרים לאחר
הכיבוש הבריטי ובניו החזיקו בביתו. ע"פ עדות בניו בסמוך לביתו היה מבנה נוסף "קלעה" (מצודה) שנבנה על אדמות הואקף המוסלמי.
ב – 1948 עזבו בני המשפחה לחיפה ואדמת חדידון היתה לרכוש נטוש אשר נמסר לעיבוד חקלאים עבריים מהסביבה. בית האחוזה
של עלי בק פוצץ בשנת 1947 ומשפחתו עברה להתגורר בטול-כרם. לאחר 1948 הוקמו במקום מבנים גדולים אשר שימשו את יחידת
הפרדות של צה"ל, כפי שמופיע בסיפורו של אמנון בקר חבר קבוצת יזראל מפיו של דני הרפז: [8]

"כשהמקום היה עוד ממש היאחזות, הודיע הצבא (שכיום קוראים לו צ.ה.ל) שזרעין מקבלת שני סוסים בתור ציוד ונא לבוא לקחת אותם במחנה 80. אלה היו זמנים שאף אחד לא ידע בכלל מה זה מחנה 80 ובטח שלא איפה זה, חוץ מתושבי כרכור ואולי פרדס-חנה,  שעוד היו ממש ישובי ספר, לפני שקיבלנו את ואדי-ערה, בהסכמי שביתת הנשק. אז דני נסע יום שלם למחנה 80, דרך חיפה ומשם לבנימינה ומשם הלך ברגל (איזה 10 קילומטר) עד לכמעט מחנה 80 וככה עד שמישהו אסף אותו והביא אותו לשם. אפילו אנחנו יודעים שבצד השני של הגדר של מחנה 80, היה גדוד פרדות וסוסים של הצבא. אבל זה היה כבר בשנת 1950, וזה לא חכמה. המשק קיבל את  הסוסים -שני סוסים מהצבא הבריטי–יפים וגבוהים, שאף אחד לא יכול היה סתם לקפוץ עליהם בלי מומחיות מספקת. ליד ביתו של עלי, הוקמה אורווה של מרחביה אלטשולר [9] ז"ל מבנימינה. ואהוד טמיר (טיקטינר) מפרדס-חנה מעבד חלק מאדמות עלי בק".

האזכור הראשון במסמכים על גדוד הפרדות הצה"לי מוזכר משנת – 1950, המסמך האחרון מוזכר בשנת 1958. ממסמכים אלו ניתן ללמוד שיחידת פרדות סדירה התקיימה עד שנת 1952 ויחידת פרדות מילואים התקיימה עד שנת 1954. כלומר סומנו פרדות לגיוס בשעת חירום, כמתכונת גיוס רכב בשעת חירום, פרדות אלו זכו לטיפול רפואי לשם שמירת כשירות מבצעית לשעת חירום. במחנה גדוד נהגי הפרדות רוכזו מגוון בעלי חיים: פרדות, סוסים וחמורים ואף כלבים ויונות דואר. מספר הבסיס שמוזכר הינו 654 [10]. במסמכי הארכיון ניתן למצוא מסמכי תקציב לפירזול, מכירת זבל אורגני לחקלאים, הצעות תקציב שוטפות. תקנים ליחידת משמר נע על סוסים [11]. מוזכר גם שירות סוסים ופרדות לתחנת משטרה בכרכור הסמוכה [12]. מבנה גדוד נהגי הפרדות כפי שהשתמר עד ימינו [13]:

2004, חורבת סופסאפי, מחנה הפרדות, צילום: ליאור ויתקון

תרשים המבנה

חומרים:

המבנה בנוי בדומה לבנייה הבריטית המקומית. בניה שכזאת נעשתה בפועל גם ע"י חברות עבריות כגון סולל בונה, הבנייה היתה
לרוב מלבני סיליקט שיוצרו באזור פרדס-חנה ע"י שני מפעלים . חומרי המבנה הם: טיח, אבני סיליקט, בטון, עץ וגג רעפים.

איור מס' 4

מממממממ
כיסוי תצ"אי, המרכז למיפוי ישראל, לינקולן 1 ת"א. חורבת צף – 147/211. 

 ______________________________________________

[1]  צבי אילן, חידותיה של חורבת חידות, טבע וארץ כרך כ' חוברת 1, עמוד 26-29, נובמבר-דצמבר 1977
[2]  צבי אילן,  חורבת חידות, ארץ חמדה, עמ, 119
[3]  ט.ב. אשכנזי, דאר, קסריה וודי חורית, עמ' 74, תרצ"א.
[4]  לורנס אוליפנט ע' 128
[5]  באר חנה נ.צ. 14720/21165, מפת 1:50,000, חדרה, מרץ 1986.
[6]  ח.צף מצפון לפ"ח 147.211, גבעה עם יסודות חרסית ואבנים, שברים ארכיטקטונים, בסמוך לחוה ליד המעיין
[7]  Vilnay 1935, 369
[http://www.beker.co.il/kalnoiyut/26.htm   [8
[9] מרחביה אלטשולר מבנימינה, בוקר ותיק שהיה ממקימי ענף הבקר בארץ.
לאחר שנפטר החליטה משפחתו להנציח את פועלו. המשפחה, ביחד עם מספר ארגונים,
ביניהם, אמב"ל (ארגון מגדלי הבקר לבשר במרעה) אספה כספים והקימה את קרן אלטשולר,
על מנת לעודד התמקצעות והתפתחות ענף הבקר בארץ.
[11] 10.9.51, גדוד נהגי הפרידות, ארכיון צה"ל.
[12] 6127/1949, 27.9.1948, מפקד גדוד נהגי הפרידות ר.ס.אפלבאום , 8 קצינים,
77 ב.ד.א. כח בהמה: 36 סוסים, מהם 30 שייכים לצבא, 2 אוטומוביל משא+1 טנדר,
2 מפרזלים ורצוען אחד.
[13]  2169/1950,  29,  כרכור
[14]  צילום , ויתקון ליאור, 06.2004
________________________________________________________

* תמונות נוספות של האתר בבלוג של נעם לסטר