אדריכלית יעל גלעד

 ׳אוצר טבע׳ – עירוני׳

אודות:
יעל גלעד הינה שותפה מייסדת במשרד 'גלעד-שיף אדריכלות'  העוסק בתכנון אדריכלי, תכנון עיר, עיצוב ויעוץ אקלים ובניה ירוקה. המשרד מתמחה בשילוב ערכי קיימות במבנים ובמרחב הציבורי  ובשימוש בכלי מחקר ומיפוי בתכנון, תוך שילוב אסטרגיות של שימור ויצור אנרגיה, מיקרואקלים, חקלאות וטבע בעיר ומיחזור כבסיס ליצירת מרחבי חיים.
בשנים האחרונות עוסקת בתכנון פיתוח באזורי טבע בעלי רגישות נופית כדוגמת מרכזי מבקרים בשמורות יער עבור קרן קיימת לישראל, פיתוח פעילות חקלאות עירונית לצד שימור והעצמת טבע עירוני בלב מטרופולין תל אביב, ותכנון משולב מחקר לשימור ויצור אנרגיה במבנים.

תקציר הרצאה:
אזור פרדס חנה והמושבות מצטייר מאז ומתמיד כמקום בו ישובים כפריים מוקפים בטבע פתוח. עם זאת בשנים האחרונות תנופת הבניה והפיתוח משנה את האיזון וגם באזורנו העיר מתחילה לעטוף את טבע. מהו הטבע העירוני ולמה הוא חשוב יותר מהנראה לעין? כיצד שומרים על האיזון ומטפחים אותו בצד תהליכי הפיתוח? נתבונן בדוגמאות רלוונטיות ממקומות שונים בארץ, בהתייחס לואדי ואיכויותיו.  

פוסט אירוע – פרדס חנה בת 90 [מקום שמור]

פרדס חנה בת 90 [מקום שמור]

עבר זמן ואני מתקשה לחזור וסכם את האירוע ובעיקר מבקשת שלא ישכח ויהיה מצע להמשך הדרך בעיצוב הסביבה במושבה.

מטרת הבלוג הזה והאירועים כולם הוא לגלות/ לחשוף/ לנו התושבים את הראוי להחשף. את האדריכלות, המונומנטים,
הרחובות, פינות הטבע העירוני, הסיפורים וההיסטוריה, כהשראה לאיכויות שיש והיינו רוצים לשמר ולהדהד להווה
ולעתיד המתוכנן.

'כשמגדל פוגש פרדס – שיח אדריכלות בגובה העיניים' 
בצהרי יום שישי ה- 21/6/2019, ערכנו כנס במבואה היפה של מתנ"ס פרדס חנה כרכור, מאות אורחים הגיעו לשמוע על
נושאים שכביכול אינם על סדר היום הבוער.
מטרת הכנס היתה ללמוד על שפות וגישות לתכנון מסוג זה מפי 5 אדריכלים המדברים כל אחד בשפתו ומבטאים את
הדאגה שלנו לתכנון המרחב הציבורי כפי שהוא מתקיים היום.
להדגיש את הצורך בועדת עיצוב עירונית שתפקידה לתת הנחיות בנושאים אדריכליים ועיצוביים במרחב הציבורי,
ועדה המורכבת מאנשי מקצוע ותושבים כדי לייצר שפת עיצוב חדשה למרחב הציבורי והפרטי המתהווים, ולהנכיח ערכי עיצוב
ומאפיינים של הבנייה הקיימת תוך התייחסות למרקמים ההיסטורים ויצירת מרחב ציבורי ומקומות מפגש לטובת התושבים.

את הכנס פתחה ראש המועצה הגר פרי יגור ונשאה דברים על הצורך לגבש עקרונות לתכנון ארוך על האיזון שצריך לבוא לידי
ביטוי בין שימור לפיתוח למען ההווה ובעיקר למען העתיד. מילים שמחכות להתממש.
בהמשך שמענו את חמשת האדריכלים אורחי הכנס:
אדר' הלל שוקן 
אדר' דניאלה פוסק
אדר' אסף לרמן 
אדר' יעל גלעד
אדר' ליאור ויתקון
והיתה גם אתנחתא קומית 

במקביל וכחלק מהאירוע התקיימו גם 6 סיורים ברחבי המושבה – אשנב להיסטוריה, אדריכלות, נוסטלגיה וטבע בפינות
קסומות ונסתרות.

במקביל הוצגה תערוכה בנושא חיי התרבות השוקקים שהיו כאן מתמיד – בתי מלון, בתי קפה ובתי קולנוע
וגם הוצבו גם שלטים היסטורים (בנוסף לאלה של כרכור) באתרים חשובים ברחבי המושבה.
מוזמנים לטייל לקרוא ולהנות

בינתיים עד שהמהלכים יתגבשו, נשמח לשמוע ממי שמעוניין להיות חלק מקבוצת תושבים פעילים למען צביון המושבה.
מזמינה אתכם לכתוב לי – ilanapallada@gmail.com

* מוזמנים להכנס לכל הלינקים בפוסט, יש הרבה חומר כולל סרטונים

אדריכל אסף לרמן

אקופונקטורה אורבנית

אודות:
אסף לרמן, אדריכל ובעל משרד פרטי בתל אביב, בוגר הAA, זוכה פרס רכטר 2016

תקציר ההרצאה:
לערים יש נשמה. נשמה שנוצרת מהתכונות היסודיות שלהן ונבנית ע"י תושביה. מאחר שנשמה זו מתרגמת את ההיסטוריה של העיר, הופכת אותה נגישה עבורנו, אסור לה להימחק. 

הנשמה של העיר היא האור הפנימי שלה שהופך כרוך במקומות קונקרטיים. באופן זה זכרונות פרטיים הופכים לקולקטיביים בגין השיוך הספציפי שלהם לפינת רחוב, חצר בית ספר, חזית של בנק, או מדרגות מתחת לבניין עירייה. 

אנחנו נוטים לחשוב על זיכרון כמשהו מ"העבר", אבל הוא הרבה יותר מזה. הזיכרון הוא הקשר בין העבר להווה, כמו גם הבסיס לעתיד. הזיכרון משמש עבורנו כשפה ההכרחית שבאמצעותה אנחנו יכולים להבין את ההווה, למקם את עצמינו על רצף מסוים, ולפעול.
במילים אחרות, הזיכרון הוא המפתח לשינוי, בלעדיו פעולה, כל פעולה, הופכת למכנית גרידא, חסרת נשמה.

צפוף, מגובב, לחוץ, המרחב הישראלי במידה רבה מעצב את חיינו הרבה יותר מאשר אנחנו מעצבים אותו. תכניות שאפתניות צצות
חדשות לבקרים ומציעות לנו סדרי עדיפויות חדשים לאירגון המרחב והחיים שלנו בתוכו.
בהרצאה אציג גישה להתערבות במרקמים ומבנים קיימים כחלופה למהלך האוטמטי של מחיקה והחלפה אלימה בחדש.
התערבויות מסוג זה מבוססות על מהלכי ניתוח מדוקדקים של האתר, על תצורות השימוש שתפשו בו אחיזה במשך השנים.
במקום חדש הדורס את הקיים, שיטה זו מציעה את האפשרות להנכיח את ציר הזמן כמימד הכרחי וחיוני למרקם החיים שלנו.

כל זה נכון, על אחת כמה וכמה ליישובים במדינה צעירה כשלנו.
כדי לאפשר לעיר או עיירה לצמוח, היא אינה יכולה להרשות לעצמה מחיקה אלימה ופשטנית של נקודות ציון בזיכרון הקולקטיבי שלה והחלפתן האלימה ב"חדש".
ההפך, במקום למחוק ולהחליף, מקום חייב לבנות את עצמו מתוך עצמו ולהנכיח את ממד הזמן והעומק.
רק כך כל עיר ויישוב יכולים ליצור זהות של ממש משל עצמם ולאפשר לתושבים לתפוס את מקומם בהווה מתוך היכרותם הקונקרטית
עם העבר.