אדריכל ליאור ויתקון

איך שומרים על "קסם" ?, היש דבר כזה, תשובה?, עיר עם ניחוח הדרים

אודות:
אדריכל, בן המושבה פרדס חנה. עוסק בתכנון מבני ציבור וחינוך, שימור ותכנון עירוני.

תקציר הרצאה:
נולדתי מול השוק הישן, רק חצי מרחוב ילדותי היה סלול. במחציתו השנייה, בחורף היו שלוליות ענק והדרך לגן הילדים היתה אתגר וחוויה גם יחד.
כיום, כשאני הולך עם בנותיי במושבה, אני עדיין יכול להצביע להן על דברים שנשארו מאז. זה יכול להיות בפריחה, בריחות או בשקט של שבת. המושבה עוברת שינויים דרמטיים. מושבת ילדותי, איננה עוד – לטענת אבי, זה קרה הרבה לפני שנולדתי.
יחד עם זאת גם לפרדס חנה של היום – עוד יש "קסם" מקומי ומיוחד. האם יש דרך לשמר את רוח המקום ? האם תחת השינוי העתידי הצפוי – עוד יש אפשרות לשמור על ה"קסם" ?

אדריכל פרופ' הלל שוקן

כשמגדל פוגש פרדס

מפתחה של תיאורית ״הגנום העירוני״ המספקת ארגז כלים מעשי לתכנון עירוני ולהתחדשות עירונית. 
נמנה על הצוות המייסד של בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב ועמד בראשו בין השנים 2004 ו-2008.
שוקן עומד בראשו של משרד שוקן אדריכלים בע"מ מאז היווסדו בשנת 1978. במשרד מתוכננים מגוון רחב עבודות מתכנון
עירוני, בנייני ציבור, מוזיאונים, מבני חינוך, מגורים, הארחה, משרדים ותעשייה. 
שוקן הוא ממייסדי עמותת "מרחב", העמותה לעירוניות מתחדשת בישראל והיה חבר הנהלתה בחמש שנותיה הראשונות. 

'חיי התרבות השוקקים שהיו כאן מתמיד'

ישבתי, חיפשתי וחשבתי רבות איזו תערוכה תתאים לחגיגות ה-90 לעיירה שלנו
ואז הסתכלתי סביב, מה מייחד אותנו התושבים ברחבי המושבה שלנו; איפה אנחנו יושבים, נפגשים ונהנים ממנה. לאן אנחנו הולכים היום ולאן פעם הלכו. איזה מרחבים אנשים יצרו למען אנשים, במרחב הציבורי.

פרדס חנה הוקמה ב-1929 כמושבה חקלאית לגידול הדרים, במרץ של אותה שנה השתכנו כבר 15 המשפחות הראשונות. ב-1933, כשהמושבה מנתה כבר כאלף תושבים, הוגשה בקשה מטעם ועד המושבה להקים בית-עם רחב ידיים.
פרדס חנה ואחותה הבכורה כרכור (1913) מהוות בית לקהילה גדולה של יוצרים, אמנים, אומנים ואנשים שמוקירים את התרבות המקומית, זו שנבנתה פה ונוצרה במהלך השנים.
הווי התרבות המקומית החל מהייקים שעלו לכאן והחזיקו את התרבות, לצד הפרדסים שהיו בבעלותם. רוב המקומות שינו צורה אבל הם הנחילו נינוח מקומי ייחודי שממשיך עד היום, פינות תרבות עדיין מתקיימות סביבנו ואנו נהנים מהם ומהמורשת הותיקה.

הכל מתחדש כה מהר, הישן נעלם מפני החדש. מצמוץ אחד ארוך והכל משתנה, אבל, נטועות תזכורות. הן שמורות למי שהולך לאט ורוצה לדעת, להסתכל.

תודה לכל עובדות ארכיון בית הראשונים, לתלמה לוי על חומרי התערוכה מהארכיון, למיכל טבצ'ניק על העזרה בהכנה לדפוס, לחצר השוק על החלל, לדניאל אבידן על התלייה המקצועית

אילנה פַּלַדַה וצוות מקום שמור