אדריכלים | מקום שמור

אירוע מס' 2 – מקום שמור:מאה לכרכור

11 בינואר 2013 18 תגובות

שמחה לבשר לכם שאירוע מס' 2– 'מקום שמור- מאה לכרכור' יצא לדרך.
חלמנו על אירוע בסופ"ש ארוך, עם מסיבת פתיחה, ושישישבת עם תוכנית גדושה באירועים, קטלוג, תערוכות ואורחים מרחבי הארץ.
המציאות הכתיבה אירוע קטן יותר.

אחרי משא ומתן ארוך מול המועצה של כמה חודשי עבודה בהם אייל כגן חבר וחלק מצוות ההיגוי של 'מקום שמור', החזיק לי את היד,
ועמד איתי, מאחורי ומצדדי במשא ומתן, וגם כשראיתי את הפרוייקט מתרחק ומתכווץ, כגן האמין שנקבל את התקציב. ועל כך אני רוצה
להודות לו בקול גדול אפילו לצרוח משמחה, על שהאמין ומאמין בי ובחשיבותו של הפרויקט.
תודה גדולה מגיעה גם למועצה המקומית ולנציגותיה – כוכי גידרון וענת אלקבץ האחראיות על תקציב האירועים במועצה, שהשכילו לראות
את הקשר, המתבקש, בין מקום שמור וחגיגות המאה של כרכור, ונתנו את ברכת הדרך.

האירוע יהיה ביום שישי 3/5/2013, וזאת התוכנית:
באוהל גדול במרכז כרכור, יתקיים סימפוזיון/פנל/כנס/יום עיון (…ביטוי חדש יתקבל בברכה) שיעסוק בנושאים רלוונטים לשימורה ופיתוחה
של המושבה. מה בסימפוזיון? הנושאים בשלבי סיעור וגיבוש. יש הרבה אפשרויות והרבה חומרים, רעיונות ונושאים רלוונטיים לדיון, לנו,
ולמקומות דומים לנו בארץ. עוד מתוכננים סיורים מודרכים ע"י אנשי מקצוע, באתרים ומרחבים אדריכליים והיסטוריים בכרכור, פינות ואתרים שגם אם עברתם לידם יום יום תוכלו ללמוד עליהם יותר. על הצד הקליל של הסיורים התיאטרון הנודד של שרון אביב וקבוצת שחקנים.

צצצ

בחזוני אני רואה הרבה תושבים מקומיים ואוטובוסים מלאים באנשים של מיליה מקצועי, אנשים שעוסקים בתכנון, שימור, אדריכלות, נוף,
טבע עירוני, מתעניינים ובאים ליום של חוויה תיירותית, תרבותית בכרכור בת המאה. (פרדס חנה רק בת 84).
איך לדחוס מאה שנה ליום אחד? עכשיו, עם צוות היגוי אד הוק שמורכב מאנשי מקצוע ותושבי כרכור, אנחנו מתכנסים לחדד את הנושאים, לבחור פאנל דוברים ומסלולי טיול מפתיעים…

צצצ

יש הרבה נושאים וחומרים שנאספים וזו תמיד שאלה על מה לשים את הדגש. האם להרחיב על 'אחוזת לונדון' שהיו הראשונים לרכוש
כאן אדמות ב 1913, אך לא חיו כאן עד שנות העשרים וגם אז באו רק מעטים? או על הסיפור של אליהו דוד בדש שהגיע לכרכור ב-1921
היה בין המתיישבים הראשונים, נאחז במקום והפך למוכתר הכפר?

1928, חתונתם של אליהו דוד ובתיה בדש בבית אחוזה (הבניין מאחור), צילום: סוניה קולודני *ארכיון בית הראשונים

או על ההתיישבות של המושב החקלאי ב- 1925, עשרה בתים שנבנו ואולי אף תוכננו ע"י ריכרד קאופמן? (כך סיפרה לי דינה בן נתן) ובהמשכו שכן בית המלון היחיד של כרכור.
ויש גם את הסיפור של שכונת 'קבצענסק', הפועלים ובעלי מלאכה שהתיישבו כאן ב-1926 ברחוב המייסדים, ובאמצע השכונה בנו את קולנוע אוריון של האופה אופנהנדין, שהיה למרכז תרבות לכרכור ושכנותיה, אך לא מצאתי שום תמונה איך זה נראה אז. ואולי בכלל כדאי לצאת לסיור בעקבות האדריכל והבנאי קובה גבר שבנה בכרכור גם את הקולנוע שעומד להריסה…

2012, בניין קולנוע אוריון הנטוש

ויש את סיפורי המים והמגדל שמחכה לשימור שלא יפול, והחקלאות והחקלאים מאז ושל היום, ושכונת תל שלום, ושכונת והתימנים,
ושכונת הנחל ונוה עובד, והמחנות הבריטים, והשכונות החדשות שהצטרפו, ויש עוד ועוד….

צצצ
בדרך אני פוגשת אנשים, משפחות, סיפורים ותמונות. מטיילת מאחורי הרחובות, בשבילים, בחצרות פרטיות נחבאות, שהן כמו יער
מופלא של פעם. נהנית מהמראות החורף מוסיף להם המון, ומחפשת איך לשמור עליהם. ביום ההולדת המאה של כרכור הסיפור הוא איך
להתפתח וגם לשמר את כל היופי הזה.אני מאמינה שעד האירוע כל הפאזל יסתדר. וכשתבואו ביום האביבי של תחילת מאי 2013 תוכלו לחוות, לראות וללמוד על כל אלו ואחרים.
איך אשמח לראות אתכם באים.

מתויק תחת אדריכלים, אירועים, כרכור, מיועדים לשימור, סיפורים Tagged with 1913, אחוזת לונדון, כרכור, כרכור בת מאה, מלון פרוינד, קובה גבר

יש באוהאוס בפרדס חנה

28 במרץ 2012 9 תגובות

2012, בית באוהאוס בשד' רוטשילד תל אביב

כשבאתי לגור בלב תל אביב בסוף שנות ה-70' בחרתי בשכונה בגלל הבתים המהוהוים מלאי האופי שהיו בסביבה. אהבתי את
האופי המסוגנן והאקלקטי, המפויח והמוזנח. אפשר היה לראות את הפוטנציאל, כמה יפה יכולה להיות העיר הזו אם יטפלו בבתים המפוארים והמסקרנים בסיפורי החיים הקודמים שלהם. לכן, גם אני שמחתי כשתל אביב נכנסה לתהליך שימור שבסופו בשנת 2003, ההכרזה
על ידי אונסקו כעיר הלבנה -עיר הבאהאוס. המושג הפך פופולארי ואף מבוקש, כולם רוצים לגור בבית באוהאוס. הופנמה ההבנה על איכות התכנון של בתים אלה, חשיבותם של האדריכלים שתכננו בסגנון זה, גישה שמתייחסת לאדם וצרכיו הפשוטים, הצללות של חלונות, קווים נקייים, פתחי איורור ואור טבעי מתוכנן, גיאומטריה מנוסחת היטב בגימור טיח לבן, כל אלה התגלו בלב העיר והשפיעו לבלי הכר על החיים והדימוי של תל אביב ואפילו על הפרברים-מנטישת השפריץ לטובת טיח צבעוני, קווים יותר ישרים ולפעמים אפילו בלי גג רעפים.

כאשר התחלתי לחקור את האדריכלות בפרדס חנה כרכור נתקלתי בשמה של דר' עדינה מאיר מריל כחוקרת באוהאוס, דר' מאיר מריל היא מרצה בכירה בחוג לתולדות האמנות ובבית הספר לאדריכלות ע"ש עזריאלי בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל־אביב.
היא מתמקדת במחקריה בקשרים שבין האדריכלות האירופאית והישראלית וביטויים במבנים כגון בתי כנסת ובנייני ציבור ובהשפעות הבאוהאוס על הבניה בארץ. מאוד התרגשתי כאשר עדינה הגיעה אלי דרך האתר וסיפרה לי שלאחרונה עברה לגור בשכונה (גבעת עדה), ולאושרי עדינה ביקשה לתרום מהידע והעיסוק שלה לטובת הפרוייקט של 'מקום שמור'. הדרך הטבעית היה להתחיל בהרצאה על הבאוהאוס בפרדס חנה אותו חקרה כבר במאה הקודמת.

ובינתיים התיקיות של נודל מתגלות להיות אוצר בלום של פיסות מידע שמובילות לעוד ומובילות לעוד. בהן גיליתי בין היתר מפה של האדריכל בנימין אוראל לבתי פועלים בפרדס חנה משנת 1928 שתוככננו עבור פיק"א, ובהצלבת מידע הבנתי שאלו בתי הפועלים שיש עוד כמה אורגינלים ברחוב הראשונים!

2012, בית פועלים ברחוב הראשונים

בתיק אחר מצאתי שאדריכלית הבאוהאוס החשובה ג'ניה אורבך הידועה בעיקר כאדריכלית של כיכר צינה דיזינגוף וחלק מהבנינים
שסביבה, תכננה גם את בית הכנסת המפורסם של מדרשיית נעם ומבנים אחרים בתוך המדרשיה. מידע זה חידש גם לאנשי
המקצוע והעוסקים במלאכה. מתנה מנודל. (הפוסט על המדרשיה יופיע בהמשך)

בית הכנסת במדרשית נעם בסוף שנות ה-60'. אדריכלית: ג'ניה אורבך. *ארכיון בית הראשונים

המפגש שלי עם הארכיון של נודל וההופעה של עדינה בתוך הפרויייקט הם הוכחה בשבילי שהפרויקט חי ורוצה להתקיים. לכן
אירוע מס. 1 יוצא לדרך.

'מקום שמור' מתוכנן להתקיים ברחבי המושבה כאירוע שבו יערכו ביקורים, סיורים אדריכליים, תערוכות וסימפוזיון. בינתיים
הבלוג של 'מקום שמור' צבר ב 11 חודשים יותר מ-13,000 כניסות של אורחים הנחשפים לאדריכלות ולהיסטוריה של פרדס חנה כרכור.
מקום שמור זה יוזמה שהולידה את הבלוג בתקווה שיוליד את האירוע שמזמין אותנו כקהילה לעצור להתבונן במרחב הממשי להסתובב ולהחשף למרחב הציבורי ותרבותי שיש במושבה בשפע.
בסוף עוד נהיה מושבה לבנה.

מתויק תחת אדריכלים, אירועים Tagged with בנימין אוראל, ג'ניה אוורבוך, ג'ניה אורבך

תל אלון- בית משפחת שליט

16 בפברואר 2012 18 תגובות

כתובת: תל אלון, פרדס חנה
שנת הקמה: 1928
אדריכל: שמואל רוזוב
סגנון אדריכלי: בנייה מקומית עם השפעות הסגנון הבנינלאומי
משמש היום: מגורים

כשהגענו לפרדס חנה והילדים הלכו לדמוקרטי בחדרה, חצי מהילדים בהסעות היו של משפחת שליט המורחבת. לקח לי שנים עד שהבנתי את כל המשפחתולוגיה שלהם. 4 דורות שחיים כאן, ועם רבים מהם חיי מצטלבים היום. הכל התחיל בתל אלון, נקודה היסטורית בין הפרדסים.

1928, קסלר שליט וקאופמן בביתם החדש *ארכיון בית הראשונים

בשנת 1927 הגיעו שלושה רווקים לתל אלון להקים 'האחזות' חדשה. אלפרד קאופמן, ז'ק קסלר ושמואל (מולה) שליט.
הם נפגשו ברחובות בה התקבצו אז עולים צעירים נאורים, ששאפו לחיי שיתוף וחקלאות. הכשירו את עצמם בעבודה בפרדס של גוטהילף ומשם הלכו לשנה למקוה ישראל. כאשר הרגישו מוכנים קנו קרקעות מפיק"א ברביה וקראו למקום 'תל אלון' ע"ש האלונים העתיקים שהיו
שם מקדמא דנא.
בשנת 1928 נבנה הבית הראשון בהתיישבות החדשה, זה היה הבית של מולה שליט. את הבית תכנן האדריכל שמואל רוזוב מחיפה, חברו ובן עירו של שמואל שליט. רוזוב שהתחיל אז את דרכו המקצועית וכבר היה חבר באגודת האינג’ינרים והאדריכלים בחיפה, הוזמן ע"י
שליט לתכנן את ביתו בהתיישבות. בית גדול מידות שתוכנן ונבנה כבית למשפחה אף שעוד לא היתה כזו.
עד שיבנו את שאר הבתים גרו שלושתם כקומונה בביתו של שליט. בהמשך נבנה רק ביתו של קאופמן (שברבות הימים הכניס לארץ את האבוקדו והאפרסמון). קסלר נטש ראשון עוד לפני מלחמת העולם השניה וחזר לאנגליה, קאופמן עזב לקליפורניה בסוף שנות ה-40'.
ביתו נהרס עד היסוד רק בשנות ה-2000.

סביבות 1935, דינה שליט בחצר על רקע הבית *מאוסף המשפחה

בשנת 1931 התחתן שמואל עם דינה ליבני (ויסבורד) בת למייסדי תל אביב. דודי שליט, הבן הבכור שלהם (שלוקח אותי לטיולים וסיפורים מאלפים בשטח) מספר שדינה הייתה מורה במשק הפועלות של חנה מייזל בנהלל, הגיעה לפרדס חנה לחלום של בית בין הפרדסים, התיישבות עצמאית, חקלאות מבטיחה והתמודדות עם כל הקשיים וללא מקורות מימון. בבית נולדו דוד (דודי) ואחריו רותי השמשוני (מנהלת עמותת בית הראשונים). רוני (פיין) כבר נולדה במגד.
לבית הייתה דלת ברזל כבדה נגד שודדים, במטבח מרצפות טרקוטה, חדר האוכל במרפסת עם חלונות המשקיפים על הנוף. לחדר אוכל היה טוטולו (חלון קטן בין המטבח וחדר האוכל-ביטוי מסרט אנגלי).
בשנת 1936 בנו עמדה על הגג כהגנה, עם השנים היא הופכת לחדר חלומות לילדים.

דודי מספר, שלמרות שהבית היה גדול ונח והדרך הראשית (תוואי עתיק כנראה) מטול כרם לכרכור נשקפה מהחלונות, הבית היה מרוחק מכל מקום בלי כלי תחבורה מוטורים. הישובים הקרובים היו כרכור וחדרה והבידוד היה קשה. במשק היתה רפת עם פרות לא גזעיות, תנובת חלב נמוכה, טיפול רפואי לקוי ותפוחי אדמה שהסריחו בערמות.
עוד הוא מספר ומסביר מנסיונו- שמעט ההכשרה שלהם לא הספיקה, כולם היו מבתי סוחרים וללא כישורי חקלאות. שיטת ה'לבד' שלהם לא הוכיחה את עצמה כי בחקלאות, ככל שהיא יותר מאורגנת יש יותר הצלחות.

בשנות ה-30' החקלאות בישראל היתה בחיתוליה למעט ענף ההדרים שהיה מאורגן מראשית המאה. ראשוני הפרדסנים היו האגרונומים שהגיעו לכאן מקליפורניה והיו למקור ידע לפרדסנות (מרכזו היה ברחובות).
שמואל היה לפרדסן ואף היה ממייסדי אגודת אפא"י ב-1932. צורת התארגנות כקואופרטיבים איפשרו עיבוד אריזה ושיווק מאורגנים של הפרי. בית האריזה של אגודת תל אלון ה'בייקה' הגדול עומד עד היום כפי שנבנה אז. דודי שליט בנו גם הוא פרדסן וברבות השנים היה יו"ר אגודת אפא"י. המשפחה ממשיכה לגדל 'קליפים' (מילה חדשה להדרים) עד היום.

בשדות תל אלון, משמאל בית המגורים, מימין בניין הפועלים * מאוסף המשפחה

בשנת 1933 ממערב לתל אלון קמה מגד, בה השתכנו 20 משפחות חדשות עם ילדים, בשנת 1934 הצטרפה לתל אלון משפחת חנוביץ שהגיעה מתל אביב לבית הבאר של דר' שטאל. קמה קהילה. באותו הסלון בו ארזו פעם את הפרי הראשון של הפרדס ההורים ערכו עכשיו מסיבות, אורחים שהגיעו מרחוק התארחו בפנסיון שטרן שנחשב אז. הילדים הפכו לחבורות ולבית הספר העממי (אלונים) רכבו שעתיים על חמור.

בראשית מלחמת העולם ה-2 מולה התגייס לצבא הבריטי והמשפחה עברה למרכז פרדס חנה. הבית הושכר למוסד עלומים-מחלקת הנוער לבני חיילים שגויסו למאמץ המלחמתי. (דודי זוכר שהילדים הקימו עולם קטן והוא אהב ללכת לשחק איתם). כשמולה חזר ב- 1946 ההורים קנו בית במגד שם גם נולדה רוני הצעירה באחים.
בשנות ה-80 חזרו בני המשפחה לגור בו, הבית שופץ מבלי לשנות את אופי המבנה המקורי כפי שתוכנן ע"י האדריכל שמואל רוזוב (שלימים יתכנן גם את בית הכנסת המרכזי של פרדס חנה, על כך פוסט בהמשך).