סוג המבנה: מסחר ומגורים
כתובת: רחוב הדקלים 117
שנת הקמה: 1969
אדריכל: אורי לפובסקי
סגנון אדריכלי: בניה מקומית עם השפעות הסגנון הבינלאומי
יזם: בן ציון ורמי ברוזה (בר עוז)
שימוש היום: חנויות ומשרדים
בית ברוזה בשנת 1990 *צילום רמי בר עוז
הבניין הזה לא השתנה מאז בנייתו , הזמן רק מיטיב איתו. תמיד משמח אותי לעבור לידו, משהו בתכנון והאופי והפונקציונאלי
שלו, הנקיון יוצא הדופן בבלגן הכללי של המרכז, ולדמיין איך כל המרכז יכול היה להראות ככה, כשרואים את כוונת
המשורר (האדריכל ולקוחותיו) שתוכננה לזמנה והיום היא שכיית חמדה וצריכה רק טיפול מסור, כמו כאן.
בבית ברוזה אין סחורה על המדרכה, השילוט אחיד, פשוט נקי גם מסביבו. רואים שיש כאן יד מטפלת ואוהבת.
ואכן אומר רמי בר עוז (ברוזה) שממשיך לטפל ולשמור על הבית וסביבתו, משכיר בתנאי נקיון ושמירת הסביבה, צובע,
מנקה אפילו על עמודי החשמל שבחזית אין שילוט פירטי! ככה הוא אוהב לראות את הבית בדיוק כמו שבנה אותו עם אביו
בסוף שנות ה 60 של המאה הקודמת.
רמי בר עוז (ברוזה) 2011
רמי שנולד במושבה מספר איך זה התחיל:
בצוות ההקמה של פיק"א היו מנהל, מהנדס, מנהלה ופועלים. משרדי המנהלה היו בבית האיכר ולצידו בנתה פיק"א
שני בתים קטנים שבהם גרו אנשי צוות ההקמה עם משפחותיהם. כאשר פיק"א גמרה לבנות בפרדס חנה ועברה לחיפה
היא החכירה את 2 היחידות למתיישבים החדשים שהגיעו מגרמניה.
בבית אחד (המשמש היום כמרכז רפואי קטן) גרה משפ' בר-טלמן שהביאו איתם מגרמניה ידע ונסיון בתחום הגלנטריה ופתחו בביתם
חנות בדים, חוטים וכפתורים ושירתו את כל נשות המושבה והסביבה.
בהמשך היה ביתם של משפ' רד'יבסקי ומשפ' לסקר להם היתה חנות מכולת ודגים בככר הנשיא ובחצר ביתם החזיקו בריכה לדגים
לשם הסתננו כל הילדים לחזות בהם. כאשר סגרו את החנות ועברו לזכרון יעקב קנה החקלאי בן ציון ברוזה ובנו רמי את המגרש,
הרסו את כל המבנים ועליהם בנו בשנת 1969 את בית ברוזה.
אחרי שהתרשמו מתכנון מבנים שעשה בחיפה נבחר האדריכל הצעיר והמבטיח אורי לפובסקי לתכנן את הבניין.
הבניין בן שתי קומות עם מבואה על עמודים, קומת קרקע עם 6 חנויות, ושלוש דירות בקומה השנייה,
באחת מהן התגוררו בן-ציון וצילה ברוזה עד שהלכו לעולם.
בתכנון הבניין נראה שהאדריכל מתייחס לסביבתו, לתכנון המקורי של מרכז המושבה בקנה מידה , במבואה על עמודים.
המיוחד שלו הוא הגימור באבן ירושלמית נבחר כזכרון מקשר למוצא משפחתו של בן ציון ברוזה – מוצא
שבהרי ירושלים. הקורה שעוטפת את כל הקומפוזיציה כמו אובייקט, כמו מגירת שולחן
מסוגננת משנות ה60, מושלם העומד בפני עצמו. מודרניזם ישראלי מקומי.
גם שני הברושים נשתלו אז בכניסה לחצר ובה שתלו פרדס קטן שחלקו עומד שם גם היום.
בהתחלה היו שם חנות וילונות של משפ' הרץ, הרי מכר בגדי ילדים ,לאדון מולדובר היתה חנות כלי בית.
למעלה גרה משפחתו של הרוקח האובנשטוק. זיוה בגדי נשים כבר 20 שנה כאן ,ועדיין רלוונטית. וגם תיווך עוזי,
זה שמכר לנו את הבית, כאן הרבה שנים.
מקום שמור 