מלון וקפה מושצינסקי – מלון רמון

מה שהופך את השם מושצינסקי למיתולוגיה מקומית, היא העובדה שכל הילדים של אז עוד זוכרים את הפינה של מלון מושצינסקי- רמון עם דלפק הגזוז והגלידה, זוכרים איך אהבו להציק לאיש שכינה את עצמו "ראשון הראשונים".
גם היום, 65 שנים אחרי, הם מספרים איך זרקו אבנים ופיצצו לו את הבלונים של הגזוז אחרי מסיבות כיתה, איך זרקו קפצונים לעבר המלון, צעקו ואהבו לראות את מושצינסקי מתרגז. אחד מאותם שובבים, כפי שגם העיד על עצמו, היה רמי בר עוז (ברוזה), אשר סעד את מושצינסקי בערוב ימיו במלבן (שהם) פרדס חנה, בשבוע שעבר רמי הלך לעולמו. מקדישה לך רמי את הפוסט הזה.

סוג המבנה: בית מלון וקפה
כתובת: הדקלים פינת החרובים
שנת הקמה: 1931
אדריכל: לא ידוע
סגנון אדריכלי: בנייה מקומית
משמש היום:מגורים
צצצצצ
יוסף מושצ'ינסקי הגיע מאוקראינה והתיישב באדמות רביה בשנת 1928. הקים את הצריף הראשון ברחוב הפועלים (רחוב הראשונים) עוד לפני שש המשפחות הראשונות של פועלי פיק"א שהתיישבו בשכונה. בצריף פתח את המכולת הראשונה שם גם "אכלו אצלי 45 פועלים של רוטנברג שהקימו את הקו החשמל הראשון"  סיפר בראיון לבית הראשונים.
בשנת-1931 ירד עם מניה אשתו לרחוב 500 פינת החרובים, לבנות את בית המלון הראשון של פרדס חנה, מלון מושצינסקי
שהחליף בשנות ה- 40' את שמו למלון רמון. באלכסון לקופת חולים (בית טיפת חלב) הוא בנה שני בתים צמודים, בסגנון כפרי
פשוט עם גג רעפים. בית בן קומה אחת ומאחוריו בניין של שתי קומות שכלל רק 3 חדרי אירוח לשלושה אורחים בכל חדר, סלון
משותף ומטבח לאורחים. (על הקונסטרוקציה מ 1929 חתום ע. רר מחדרה) הבית הקדמי הפונה לרחוב הדקלים שימש כ'לובי' לבית
המלון שבחלק האחורי. בהמשך, המרפסת הפכה לקיוסק (1949 בתכנונו של ד. נודל) ובו הציבו דלפק עם גלידה וגזוז.

1939, מלון מושצינסקי, צילום: פוטו זיס-תל שלום *ארכיון בית הראשונים

בחצר, קפה גן עם שמשיות אופנתיות ועצי פרי. במודעה בעיתון פרסם – "מקום מרגוע…האורחים יושבים ומגישים להם אוכל
בצל העצים העתיקים, בגינה המלאה פרחים. סביב לפנסיון גן עצי פרי: תפוחים, שזיפים, ענבים. ברשותו של כל אורח לקבל הביתה
20-15 ק"ג תפוחי עץ מזנים שונים במחיר כפרי. בואו והוכחו. שני רגעים מתחנת "אגד"…". דודי שליט, אחד מאותם שובבים, זוכר
שהיה שם גם עץ אגוז מלך שהאמינו ביכולתו לגרש יתושים, ושימש כחלק ממסע הפרסום של הגן. עד היום מיתמר שם עץ אראוקריה גדול שנראה כי היה אופנתי בימים ההם.
בצמוד למלון הוא השכיר חנות קטנה לאדון אנגל– חנות ספרים, עיתונים ומכשירי כתיבה ראשונה במושבה. הבית של קופת חולים שם מימי פיק"א, בשנת 1936-8 נבנו בית פרידמן ובית וכטל והפינה של רחוב הייקים הפכה למרכז, כל הילדים נהרו לשם לאכול גלידה לשתות גזוז ולהציק למושצינסקי. 

1940, חזית בית מלון וגלידה מושצינסקי. * ארכיון בית הראשונים

1936, משפ' דונינג בצילום פרידה מדודים מגרמניה בחזית המלון *ארכיון בית הראשונים

מהסיפורים ומעשרות מכתבי התלונה שכתב לרשויות, שנפתחו ב "רבותי הנכבדים.." בגוף שלישי ובעברית מתגלגלת, עולה כי היה מלא חשיבות עצמית, רגזן וזועם, איש ריב ומדון המסוכסך עם השכנים הילדים והרשויות. מההתכתבות כנגד הדבורים בכוורות של השכן ברנדשטטר שפוגעות בהכנסתו, מפריעות לאורחים הבאים לקנות גלידה, (הועד בתשובה הציע לו להחליף את הברזים של הסירופ המתוק!). מהסוחרים השכנים דרש "…לא להביא ולמכור לילדים אקדחים עם כדורים לפורים.. ילדי בית הספר מתווספים ברחובות בפורים, דורשים שיכבדו אותם בממתקים עושים צעקות. זורקים אבנים, שוברים שמשות ועושים סקנדלים..". הפרנסה במושבה הקטנה והמרוחקת תמיד היתה קשה ומושצינסקי האשים את כל העולם ותבע זכויות ראשונים. "המצב רע ואין שום הכנסה מהמלון…..אם אין זכות אז אין גם התחייבות" כתב לועד המושבה ואיים כי לא ישלם מיסים.

1950. שלג בפרדס חנה על רקע מלון רמון *ארכיון בית הראשונים

בשנות ה-40' כאשר הבריטים מלאו את בתי הקפה שנפתחו מסביב הוא כותב לועד כי אצלו אין ריקודים "קלקול נפשות"  ולכן גם הכנסותיו קטנות משל קפה גינתי, עדן וניר שאליהם באים הקצינים והסרג'נטים. גם אצל שטרן "רותח כל היום". לוועד המושבה כתב כי "פנסיון שטרן לקח את כל הרווחים ולא נותנת לאורחים להגיע עד מושינסקי. ..אנשים הולכים לאכול ולישון בתל צבי. בפנסיון אצל ד"ר ויס וגם אצל ד"ר מנשה. אלינו לא נותנים לגשת" בהסתדרות התלונן שהזמינה אצלו חדר בשביל המרצה מלכין, "הורידו אותו מהאוטובוס והכניסו אותו ישר לפנסיון שטרן" שהיה מול תחנת אגד הראשונה (בצריף של בירנבוים), שם גם נהג לעמוד עם שלט כדי להביא אורחים למלון שלו במורד הרחוב. במכתב אחר ביקש מהרשויות " ..להתחשב ביהודי הראשון, שסבל די מאז שהגיע. לא לשלם מיסים והגלגל מסתובב ומאין לקחת הסכומים האלה? …האנשים שקמו עלינו ולקחו את הכנסותינו.." כותב על המתחרים שלו.  גם המתחרים התלוננו עליו כי הזמין חיילים אנגלים, "למסבאה שלו" השקה אותם כדבעי ובשכרותם צעקו וזרקו אבנים על הסביבה. כנראה שהעולם כמנהגו נוהג.
מדיווח למועצה בשנת 1952, כתב כי בפגישה במלון רמון התאספו חברי "ארגון בעלי מלון, בתי קפה ומסעדות" ואחרי דיונים סוערים נבחרו חברים חדשים "ובתור יושב ראש נבחרו מר מושצינסקי וסגנו מר סימון". למרות היותו נרגן ומרבה להתלונן נמצא גם מכתב התנצלות שלו "מכיר בזה את השגיאה ששגיתי בעקרי דקל שהיה נטוע ברחוב לפני ביתי. עוד ביום העקירה שתלתי שתיל דקל אחר…אני חוזר ומודיע כי אני מצטער ומתחרט בכל לבי על מעשה זה.." היום אין זכר לדקלים שהיו גם בחלק זה של רחוב הדקלים.

מודעה בעיתונות * ארכיון בית הראשונים

מבט לסלון והמטבח במלון *ארכיון בית הראשונים, עיבוד צבע: דר' ווין מנקוס

חדר אורחים במלון *ארכיון בית הראשונים, עיבוד צבע: דר' ווין מנקוס

מטבח המלון *ארכיון בית הראשונים, עיבוד צבע: דר' ווין מנקוס

האורחים במלון היו רופאים ופקידים ממשלתיים, מרצים של ההסתדרות, אורחי ועדת התרבות, תלמידות סמינר וחיילים בריטיים,
כולם הגיעו למושבה המרוחקת ונשארו ללון כאן ללילה.  שחקני האוהל או הבימה לנו כאן אחרי ההצגה באמפיתיאטרון הסמוך.
החשבון עבור חדר לינה וארוחת ערב לגב' גברת מרכוס (רחל?) היה 285 לא"י. ה"אולם" הושכר להתכנסות וועד המושבה,
להם הגיש חשבון על 24 כוסות תה ועוגות, סיגריות וגפרורים  בסך 5 לירות ו 700 פרוטת. מועצת פועלי פרדס חנה שלחה הזמנה
למסיבה הנערכת לחברי "הבמה" במוצאי שבת אחרי ההצגה בגינת קפה מושצינסקי.
עם השנים המרכז התפתח דרומה, למרכז החדש סביב ככר הנשיא. האורחים התמעטו ובית המלון נסגר בסוף שנות ה-60'.
מניה נפטרה ב 1972, יוסף מושצינסקי נפטר בשנת 1975. הבית נמכר והיום הוא בית מגורים למשפחתם של מיטל וד"ר ווין מנקוס.
בשנים האחרונות הפינה התעוררה לחיים, בית טיפת חלב הושאל ע"י משפחת תבורי לארגון מעגלים והיום למרכז לנוער אתיופי, בבית
וכטל התמקם חומוס יוסף ולאחרונה נוספה פינת חמד לפינה, בבית פרידמן נפתח בית הקפה וחנות הבגדים של גבריאלה ורות.

יוסף מושצינסקי במרפסת. מלון רמון סוף שנות ה-50'   *ארכיון בית הראשונים, עיבוד צבע: דר' ווין מנקוס

מלון רמון סוף שנות ה-50'  *ארכיון בית הראשונים, עיבוד צבע: דר' ווין מנקוס

2008, נלון מושצינסקי, הדקלים פינת החרובים. צילום: זכריה בן דוד *ארכיון בית הראשונים

2011, בית המלון ובית וכטל מימין

2008, מבט על הפינה מרחוב החרובים על בית פרידמן ואחריו מושצינסקי. צילום: זכריה בן דוד *ארכיון בית הראשונים

2011, מבט מרחוב החרובים מערבה לפינת רחוב הדקלים

2008, לשעבר, מלון מושצינסקי. צילום: זכריה בן דוד *ארכיון בית הראשונים

2011, פנים הבית, התקרה המתעגלת מקורית

2011, פנים הבית. גרם המדרגות מקומה שניה

* מקורות: ארכיון בית הראשונים | ילדי פרדס חנה הוותיקים: דודי ונעמי שליט, חנניה דן, אמלה' בן יעקב, יעל פניני, רמי בר עוז ז"ל,
ותודה גם למשפ' מנקוס

בית ברוזה

סוג המבנה: מסחר ומגורים
כתובת: רחוב הדקלים 117
שנת הקמה: 1969
אדריכל: אורי לפובסקי
סגנון אדריכלי: בניה מקומית עם השפעות הסגנון הבינלאומי
יזם: בן ציון ורמי ברוזה (בר עוז)
שימוש היום: חנויות ומשרדים

בית ברוזה בשנת 1990 *צילום רמי בר עוז

הבניין הזה לא השתנה מאז בנייתו , הזמן רק מיטיב איתו. תמיד משמח אותי לעבור לידו, משהו בתכנון והאופי והפונקציונאלי
שלו, הנקיון יוצא הדופן בבלגן הכללי של המרכז,  ולדמיין איך כל המרכז יכול היה להראות ככה, כשרואים את כוונת
המשורר (האדריכל ולקוחותיו) שתוכננה לזמנה והיום היא שכיית חמדה וצריכה רק טיפול מסור, כמו כאן.
בבית ברוזה אין סחורה על המדרכה, השילוט אחיד, פשוט נקי גם מסביבו. רואים שיש כאן יד מטפלת ואוהבת.
ואכן אומר רמי בר עוז (ברוזה) שממשיך לטפל ולשמור על הבית וסביבתו, משכיר בתנאי נקיון ושמירת הסביבה, צובע,
מנקה אפילו על עמודי החשמל שבחזית אין שילוט פירטי! ככה הוא אוהב לראות את הבית בדיוק כמו שבנה אותו עם אביו
בסוף שנות ה 60 של המאה הקודמת.

רמי בר עוז (ברוזה) 2011

רמי שנולד במושבה מספר איך זה התחיל:
בצוות ההקמה של פיק"א היו מנהל, מהנדס, מנהלה ופועלים. משרדי המנהלה היו בבית האיכר  ולצידו בנתה פיק"א
שני בתים קטנים שבהם גרו אנשי צוות ההקמה עם משפחותיהם. כאשר פיק"א גמרה לבנות בפרדס חנה ועברה לחיפה
היא החכירה את 2 היחידות למתיישבים החדשים שהגיעו מגרמניה.
בבית אחד (המשמש היום כמרכז רפואי קטן)  גרה משפ' בר-טלמן שהביאו איתם מגרמניה ידע ונסיון בתחום הגלנטריה ופתחו בביתם
חנות בדים, חוטים וכפתורים ושירתו את כל נשות המושבה והסביבה.
בהמשך היה ביתם של משפ' רד'יבסקי ומשפ' לסקר להם היתה חנות מכולת ודגים בככר הנשיא ובחצר ביתם החזיקו בריכה לדגים
לשם הסתננו כל הילדים לחזות בהם.  כאשר סגרו את החנות ועברו לזכרון יעקב קנה החקלאי בן ציון ברוזה ובנו רמי את המגרש,
הרסו את כל המבנים ועליהם בנו בשנת 1969 את בית ברוזה.

אחרי שהתרשמו מתכנון מבנים שעשה בחיפה נבחר האדריכל הצעיר והמבטיח אורי לפובסקי לתכנן את הבניין.
הבניין בן שתי קומות עם מבואה על עמודים, קומת קרקע עם 6 חנויות, ושלוש דירות בקומה השנייה,
באחת מהן התגוררו בן-ציון וצילה ברוזה עד שהלכו לעולם.
בתכנון  הבניין נראה שהאדריכל מתייחס לסביבתו, לתכנון המקורי של מרכז המושבה בקנה מידה , במבואה על עמודים.
המיוחד שלו הוא הגימור באבן ירושלמית נבחר כזכרון מקשר למוצא משפחתו של בן ציון ברוזה – מוצא
שבהרי ירושלים. הקורה שעוטפת את כל הקומפוזיציה כמו אובייקט, כמו מגירת שולחן
מסוגננת משנות ה60, מושלם העומד בפני עצמו. מודרניזם ישראלי מקומי.
גם שני הברושים נשתלו אז בכניסה לחצר ובה שתלו פרדס קטן שחלקו עומד שם גם היום.

בהתחלה היו שם חנות וילונות של משפ' הרץ, הרי מכר בגדי ילדים ,לאדון מולדובר היתה חנות כלי בית.
למעלה גרה משפחתו של הרוקח האובנשטוק. זיוה בגדי נשים כבר 20 שנה כאן ,ועדיין רלוונטית. וגם תיווך עוזי,
זה שמכר לנו  את הבית, כאן הרבה שנים.