מקום שמור

תל אלון- בית משפחת שליט

כתובת: תל אלון, פרדס חנה
שנת הקמה: 1928
אדריכל: שמואל רוזוב
סגנון אדריכלי: בנייה מקומית עם השפעות הסגנון הבנינלאומי
משמש היום: מגורים

כשהגענו לפרדס חנה והילדים הלכו לדמוקרטי בחדרה, חצי מהילדים בהסעות היו של משפחת שליט המורחבת. לקח לי שנים עד שהבנתי את כל המשפחתולוגיה שלהם. 4 דורות שחיים כאן, ועם רבים מהם חיי מצטלבים היום. הכל התחיל בתל אלון, נקודה היסטורית בין הפרדסים.

1928, קסלר שליט וקאופמן בביתם החדש *ארכיון בית הראשונים

בשנת 1927 הגיעו שלושה רווקים לתל אלון להקים 'האחזות' חדשה. אלפרד קאופמן, ז'ק קסלר ושמואל (מולה) שליט.
הם נפגשו ברחובות בה התקבצו אז עולים צעירים נאורים, ששאפו לחיי שיתוף וחקלאות. הכשירו את עצמם בעבודה בפרדס של גוטהילף ומשם הלכו לשנה למקוה ישראל. כאשר הרגישו מוכנים קנו קרקעות מפיק"א ברביה וקראו למקום 'תל אלון' ע"ש האלונים העתיקים שהיו
שם מקדמא דנא.
בשנת 1928 נבנה הבית הראשון בהתיישבות החדשה, זה היה הבית של מולה שליט. את הבית תכנן האדריכל שמואל רוזוב מחיפה, חברו ובן עירו של שמואל שליט. רוזוב שהתחיל אז את דרכו המקצועית וכבר היה חבר באגודת האינג’ינרים והאדריכלים בחיפה, הוזמן ע"י
שליט לתכנן את ביתו בהתיישבות. בית  גדול מידות שתוכנן ונבנה כבית למשפחה אף שעוד לא היתה כזו.
עד שיבנו את שאר הבתים גרו שלושתם כקומונה בביתו של שליט. בהמשך נבנה רק ביתו של קאופמן (שברבות הימים הכניס לארץ את האבוקדו והאפרסמון). קסלר נטש ראשון עוד לפני מלחמת העולם השניה וחזר לאנגליה, קאופמן עזב לקליפורניה בסוף שנות ה-40'.
ביתו נהרס עד היסוד רק בשנות ה-2000.

סביבות 1935, דינה שליט בחצר על רקע הבית *מאוסף המשפחה

בשנת 1931 התחתן שמואל עם דינה ליבני (ויסבורד) בת למייסדי תל אביב. דודי שליט, הבן הבכור שלהם (שלוקח אותי לטיולים וסיפורים מאלפים בשטח) מספר שדינה הייתה מורה במשק הפועלות של חנה מייזל בנהלל, הגיעה לפרדס חנה לחלום של בית בין הפרדסים, התיישבות עצמאית, חקלאות מבטיחה והתמודדות עם כל הקשיים וללא מקורות מימון. בבית נולדו דוד (דודי) ואחריו רותי השמשוני (מנהלת עמותת בית הראשונים). רוני (פיין) כבר נולדה במגד.
לבית הייתה דלת ברזל כבדה נגד שודדים, במטבח מרצפות טרקוטה, חדר האוכל במרפסת עם חלונות המשקיפים על הנוף. לחדר אוכל היה טוטולו (חלון קטן בין המטבח וחדר האוכל-ביטוי מסרט אנגלי).
בשנת  1936 בנו עמדה על הגג כהגנה, עם השנים היא הופכת לחדר חלומות לילדים.

דודי מספר, שלמרות שהבית היה גדול ונח והדרך הראשית (תוואי עתיק כנראה) מטול כרם לכרכור נשקפה מהחלונות, הבית היה מרוחק מכל מקום בלי כלי תחבורה מוטורים. הישובים הקרובים היו כרכור וחדרה והבידוד היה קשה. במשק היתה רפת עם פרות לא גזעיות, תנובת חלב נמוכה, טיפול רפואי לקוי ותפוחי אדמה שהסריחו בערמות.
עוד הוא מספר ומסביר מנסיונו- שמעט ההכשרה שלהם לא הספיקה, כולם היו מבתי סוחרים וללא כישורי חקלאות. שיטת ה'לבד' שלהם לא הוכיחה את עצמה כי בחקלאות, ככל שהיא יותר מאורגנת יש יותר הצלחות.

בשנות ה-30' החקלאות בישראל היתה בחיתוליה למעט ענף ההדרים שהיה מאורגן מראשית המאה. ראשוני הפרדסנים היו האגרונומים שהגיעו לכאן מקליפורניה והיו למקור ידע לפרדסנות (מרכזו היה ברחובות).
שמואל היה לפרדסן ואף היה ממייסדי אגודת אפא"י ב-1932. צורת התארגנות כקואופרטיבים איפשרו עיבוד אריזה ושיווק מאורגנים של הפרי. בית האריזה של אגודת תל אלון ה'בייקה' הגדול עומד עד היום כפי שנבנה אז. דודי שליט בנו גם הוא פרדסן וברבות השנים היה יו"ר אגודת אפא"י. המשפחה ממשיכה לגדל 'קליפים' (מילה חדשה להדרים) עד היום.

בשדות תל אלון, משמאל בית המגורים, מימין בניין הפועלים * מאוסף המשפחה

בשנת 1933 ממערב לתל אלון קמה מגד, בה השתכנו 20 משפחות חדשות עם ילדים, בשנת 1934 הצטרפה לתל אלון משפחת חנוביץ שהגיעה מתל אביב לבית הבאר של דר' שטאל. קמה קהילה. באותו הסלון בו ארזו פעם את הפרי הראשון של הפרדס ההורים ערכו עכשיו מסיבות, אורחים שהגיעו מרחוק התארחו בפנסיון שטרן שנחשב אז. הילדים הפכו לחבורות ולבית הספר העממי (אלונים) רכבו שעתיים על חמור.

בראשית מלחמת העולם ה-2 מולה התגייס לצבא הבריטי והמשפחה עברה למרכז פרדס חנה. הבית הושכר למוסד עלומים-מחלקת הנוער לבני חיילים שגויסו למאמץ המלחמתי. (דודי זוכר שהילדים הקימו עולם קטן והוא אהב ללכת לשחק איתם). כשמולה חזר ב- 1946 ההורים קנו בית במגד שם גם נולדה רוני הצעירה באחים.
בשנות ה-80 חזרו בני המשפחה לגור בו, הבית שופץ מבלי לשנות את אופי המבנה המקורי כפי שתוכנן ע"י האדריכל שמואל רוזוב (שלימים יתכנן גם את בית הכנסת המרכזי של פרדס חנה, על כך פוסט בהמשך).

סוף שנות ה-30' ה"בייקה" בית אריזה של תל אלון, על כביש 65 היום. צילום: צלמונית 'קריסטל' חדרה *ארכיון בית הראשונים

3 חברים יצאו לדרך. משמאל הבית מימין הצריף. *ארכיון בית הראשונים

2012, דודי שליט על רקע הבית של האדריכל שמואל רוזוב

2012, שדרות הדקלים לביתו של קאופמן

* תודה רבה לדודי שליט, רותי השמשוני ורוני פיין ולכל משפחת שליט המורחבת. וליצחק (איקא) חנוביץ

‎קראו עוד מהפוסט הזה

דוד נודל – David Nudel

דוד נודל (1906-1986) מודד ואדריכל
000000000 

בחיפושי אחר הבתים של לוטה כהן ברחוב הבוטנים ביקרתי אצל שרה גרינבאום. אשה יפה וערנית, בת 90, שגרה בבית צנוע מידות, גג שטוח, חדרים מרווחים ומלאי אור יום, בקווים של הסגנון הבינלאומי, ונראה בול כמו בית של לוטה כהן. שרה הסבירה לי שהבית של לוטה נמצא מאחורי הבית שלה והיה של הורי בעלה ז"ל. הוא כבר עם גג רעפים. הבית שלה נבנה בחזית החלקה בשנת 1965.

2011, ביתה של שרה גרינבאום בתכנונו של דוד נודל

בתוכניות הבית שהראתה לי ראיתי את חתימתו של דוד נודל. עד אז לא פגשתי את שמו. מבירור שעשיתי בבית הראשונים, הסתבר
שדוד נודל הוא האבא של אורי עידן, ה-מודד של פרדס חנה, שאותו הכרתי כאשר קנינו את ביתנו כאן ב 1994. מאז הפגישה עם שרה נתקלתי שוב ושוב בשמו של נודל כאדריכל שחתום על הרבה תוכניות תכנון ושפוץ של מבנים ברחבי המושבה.
לאחרונה חיפשתי חומרים על בית ארצי, כשמצאתי את תוכניות הבית משנת 1950 ראיתי כי נודל חתום עליהן כאדריכל. החלטתי שהגיע הזמן לבקר במשרדו של אורי עידן, לספר לו על מקום שמור ולשמוע את הסיפור על אביו. מסתבר שהגעתי ברגע הנכון, דקה לפני שאורי
עומד לעבור למשרד אחר, והמשרד בו עבד עוד עם אביו הולך להריסה כולל כל החומרים של דוד נודל שאורי החזיק בהם עד היום.
חדר אפלולי, עמוס מדפים עם עשרות תיקיות של 40 שנות עבודתו של דוד נודל. כולל ציוד מדידה אורגינלי. הסתערתי על המדפים המאובקים המכילים תיקיות של כל הלקוחות של נודל. כולם רשומים ב"פנקס" המסודר לפי א-ב. עשרות תיקיות קרטון חומות, מסודרות
לפי מספרים, בכל תיקיה פנקס קטן עם רישום נתונים מהשטח, מפות טופוגרפיות משורטטות בדיו על נייר בד או פרגמנט, העתקות שמש ותוכניות של מאות לקוחות פרטיים וממסדיים מפרדס חנה וכל רחבי הארץ. מתוך הארכיון נראה שנודל היה איש מקצוע עסוק. כמודד עסק
גם בתכנון בתים, וזה – ולא לימודי אדריכלות מסודרים באקדמיה – הקנה לו את תואר האדריכל מאגודת האינג'נרים והאדריכלים.
בין שנות ה-40' עד שנות ה-80'  של המאה שעברה (עדיין מוזר לקרוא לה ככה) הוא מדד שטחים לפיק"א (בראיון בשנות ה-80' לבית הראשונים שערכה איתו יעל קוק, הוא סיפר על סכסוכים קשים עם התושבים הבדואים והכפרים הערבים סביב מדידת השטחים שפיק"א קנתה מהם). מדד ותכנן את הנחלים באיזור ברשות ניקוז נחל חדרה ונחל תנינים, מתקני מים של מקורות, התמחה בתכנון בריכות דגים כמו בגן שמואל, מעגן מכאל, מעיין צבי, נוה ים ואפילו בקיבוץ הגושרים (אכלנו המון קרפיונים כילדים, מספר אורי) עשה סקרים לכריתת יערות חדרה, תוכניות אינסטלציה של נטיעות ופרדסים, חממות, קידוחים, תוכניות מתאר של ישובים בסביבה, קיבוצים, כפרים ערביים, והרבה הרבה תוספות חדרים ומרפסות לבתי ראשונים, שנעשו קטנים על יושביהם. לפעמים תכנון אדריכלי בהשראת הסגנון הבינלאומי או בתי כפר עם גגות רעפים אדומים.

אין כמעט בית בפרדס חנה שנודל לא נגע בו. כל מי שבנה או שיפץ  הזמין אצלו עבודה אם כמודד אם כאדריכל, בעיקר של תוספות בניין – בין השאר מצאתי שהוא גם תכנן את הנגריה של סירוטה, הסטודיו שלנו. את הקיוסק של מושצ'ינסקי ב -1949, את התוספות בבית של לוריא של לוטה כהן ב -1961. וכנראה את הקואופרטיב (הצרכניה) של פרדס חנה כבר ב-1933. (בבדיקה)

שנות ה-50', דוד נודל מודד 

דוד נודל נולד במוסקבה. לישראל הגיע בשנת 1925. מצויד בתעודת גמר בלימודי
חשמל מוילנה החליט לנסוע לרוטנברג לנהריים למצוא עבודה. חבר שזיהה את כישוריו לקח אותו למשרד אדריכלים וכך בשנת 1927 התגלגל לעבודה בפיק"א כעוזר למנהל הפרויקט מהנדס המים א' קובלנוב ביבוש ביצות כבארה. העבודה בכבארה הייתה רק בקיץ, כך שבחורף עבד בסדור מקרקעין מטעם פיק"א מול המנדט הבריטי באיזור בנימינה זכרון יעקב ופרדס חנה. כשנגמרו עבודות הייבוש בכבארה המשיך לחיפה שם הוסמך ועבד כמודד. בחיפה פגש את אשתו, רוּת פרשנר מרמת הכובש (שהפכה לאושייה בפרדס חנה בתחום הסוציאלי) בזמן התקפת האיטלקים על חיפה ב-1940, עבר עם אשתו ובתו לפרדס חנה אותה הכיר מעבודתו בפיק"א (שם עבד עד 1951). בתחילה
גרו בבית האיכר ובקומה התחתונה פתח משרד, אחר כך ברפת של דרוטר ברחוב הבוטנים. אורי כבר נולד כאן.
בשנת 1942 נרכשה החלקה ברחוב דרור, מול חורשת האקליפטוסים של בריכת פרדס חנה. אורי מספר על רוּת אמו, שסילקה במו ידיה את החִילפה (חילף החולות) עם בֶכר (שיטת תעלות עמוקות ארוכות המתקדמות בשטח לסילוק יסודי של החילפה) כדי לבנות את הבית ובהמשך את המשרד. אורי התחיל לעבוד כשוליה לאביו כבר בגיל 13, ולפעמים גם הביא את החברים. כמודד מן השורה, הצטרף למשרד בשנת 1978 אחרי לימודיו באוניברסיטת תל אביב. אורי סיפר כי על התוכניות שהגיש שינה את שם השכונה "נווה נוף" ל"יפה נוף". איזה מזל! צצצצצ

שמחה שעברתי שם בזמן כדי להעביר את כל הארכיון של דוד נודל לבית הראשונים ולארכיון אדריכלות ישראל של צבי אלחייני בתל אביב.

הפנקס של דוד נודל *מהאוסף של אורי עידן

1951, שרטוט תוכניות לתוספת קומה שניה בקפה סימון במרכז המושבה. (היום דידו סנטר)

1945, מפת בלוק בפרדס חנה מדידה לפיק"א

ציור לתוכנית בית משפחת בינט, רחוב הבוטנים *אוסף בית הראשונים

2012, המשרד של דוד נודל ואורי עידן. תיכף וילה

* תודה לאורי עידן על הסיפור והחומרים 

מלון וקפה מושצינסקי – מלון רמון

מה שהופך את השם מושצינסקי למיתולוגיה מקומית, היא העובדה שכל הילדים של אז עוד זוכרים את הפינה של מלון מושצינסקי- רמון עם דלפק הגזוז והגלידה, זוכרים איך אהבו להציק לאיש שכינה את עצמו "ראשון הראשונים".
גם היום, 65 שנים אחרי, הם מספרים איך זרקו אבנים ופיצצו לו את הבלונים של הגזוז אחרי מסיבות כיתה, איך זרקו קפצונים לעבר המלון, צעקו ואהבו לראות את מושצינסקי מתרגז. אחד מאותם שובבים, כפי שגם העיד על עצמו, היה רמי בר עוז (ברוזה), אשר סעד את מושצינסקי בערוב ימיו במלבן (שהם) פרדס חנה, בשבוע שעבר רמי הלך לעולמו. מקדישה לך רמי את הפוסט הזה.

סוג המבנה: בית מלון וקפה
כתובת: הדקלים פינת החרובים
שנת הקמה: 1931
אדריכל: לא ידוע
סגנון אדריכלי: בנייה מקומית
משמש היום:מגורים
צצצצצ
יוסף מושצ'ינסקי הגיע מאוקראינה והתיישב באדמות רביה בשנת 1928. הקים את הצריף הראשון ברחוב הפועלים (רחוב הראשונים) עוד לפני שש המשפחות הראשונות של פועלי פיק"א שהתיישבו בשכונה. בצריף פתח את המכולת הראשונה שם גם "אכלו אצלי 45 פועלים של רוטנברג שהקימו את הקו החשמל הראשון"  סיפר בראיון לבית הראשונים.
בשנת-1931 ירד עם מניה אשתו לרחוב 500 פינת החרובים, לבנות את בית המלון הראשון של פרדס חנה, מלון מושצינסקי
שהחליף בשנות ה- 40' את שמו למלון רמון. באלכסון לקופת חולים (בית טיפת חלב) הוא בנה שני בתים צמודים, בסגנון כפרי
פשוט עם גג רעפים. בית בן קומה אחת ומאחוריו בניין של שתי קומות שכלל רק 3 חדרי אירוח לשלושה אורחים בכל חדר, סלון
משותף ומטבח לאורחים. (על הקונסטרוקציה מ 1929 חתום ע. רר מחדרה) הבית הקדמי הפונה לרחוב הדקלים שימש כ'לובי' לבית
המלון שבחלק האחורי. בהמשך, המרפסת הפכה לקיוסק (1949 בתכנונו של ד. נודל) ובו הציבו דלפק עם גלידה וגזוז.

1939, מלון מושצינסקי, צילום: פוטו זיס-תל שלום *ארכיון בית הראשונים

בחצר, קפה גן עם שמשיות אופנתיות ועצי פרי. במודעה בעיתון פרסם – "מקום מרגוע…האורחים יושבים ומגישים להם אוכל
בצל העצים העתיקים, בגינה המלאה פרחים. סביב לפנסיון גן עצי פרי: תפוחים, שזיפים, ענבים. ברשותו של כל אורח לקבל הביתה
20-15 ק"ג תפוחי עץ מזנים שונים במחיר כפרי. בואו והוכחו. שני רגעים מתחנת "אגד"…". דודי שליט, אחד מאותם שובבים, זוכר
שהיה שם גם עץ אגוז מלך שהאמינו ביכולתו לגרש יתושים, ושימש כחלק ממסע הפרסום של הגן. עד היום מיתמר שם עץ אראוקריה גדול שנראה כי היה אופנתי בימים ההם.
בצמוד למלון הוא השכיר חנות קטנה לאדון אנגל– חנות ספרים, עיתונים ומכשירי כתיבה ראשונה במושבה. הבית של קופת חולים שם מימי פיק"א, בשנת 1936-8 נבנו בית פרידמן ובית וכטל והפינה של רחוב הייקים הפכה למרכז, כל הילדים נהרו לשם לאכול גלידה לשתות גזוז ולהציק למושצינסקי. 

1940, חזית בית מלון וגלידה מושצינסקי. * ארכיון בית הראשונים

1936, משפ' דונינג בצילום פרידה מדודים מגרמניה בחזית המלון *ארכיון בית הראשונים

מהסיפורים ומעשרות מכתבי התלונה שכתב לרשויות, שנפתחו ב "רבותי הנכבדים.." בגוף שלישי ובעברית מתגלגלת, עולה כי היה מלא חשיבות עצמית, רגזן וזועם, איש ריב ומדון המסוכסך עם השכנים הילדים והרשויות. מההתכתבות כנגד הדבורים בכוורות של השכן ברנדשטטר שפוגעות בהכנסתו, מפריעות לאורחים הבאים לקנות גלידה, (הועד בתשובה הציע לו להחליף את הברזים של הסירופ המתוק!). מהסוחרים השכנים דרש "…לא להביא ולמכור לילדים אקדחים עם כדורים לפורים.. ילדי בית הספר מתווספים ברחובות בפורים, דורשים שיכבדו אותם בממתקים עושים צעקות. זורקים אבנים, שוברים שמשות ועושים סקנדלים..". הפרנסה במושבה הקטנה והמרוחקת תמיד היתה קשה ומושצינסקי האשים את כל העולם ותבע זכויות ראשונים. "המצב רע ואין שום הכנסה מהמלון…..אם אין זכות אז אין גם התחייבות" כתב לועד המושבה ואיים כי לא ישלם מיסים.

1950. שלג בפרדס חנה על רקע מלון רמון *ארכיון בית הראשונים

בשנות ה-40' כאשר הבריטים מלאו את בתי הקפה שנפתחו מסביב הוא כותב לועד כי אצלו אין ריקודים "קלקול נפשות"  ולכן גם הכנסותיו קטנות משל קפה גינתי, עדן וניר שאליהם באים הקצינים והסרג'נטים. גם אצל שטרן "רותח כל היום". לוועד המושבה כתב כי "פנסיון שטרן לקח את כל הרווחים ולא נותנת לאורחים להגיע עד מושינסקי. ..אנשים הולכים לאכול ולישון בתל צבי. בפנסיון אצל ד"ר ויס וגם אצל ד"ר מנשה. אלינו לא נותנים לגשת" בהסתדרות התלונן שהזמינה אצלו חדר בשביל המרצה מלכין, "הורידו אותו מהאוטובוס והכניסו אותו ישר לפנסיון שטרן" שהיה מול תחנת אגד הראשונה (בצריף של בירנבוים), שם גם נהג לעמוד עם שלט כדי להביא אורחים למלון שלו במורד הרחוב. במכתב אחר ביקש מהרשויות " ..להתחשב ביהודי הראשון, שסבל די מאז שהגיע. לא לשלם מיסים והגלגל מסתובב ומאין לקחת הסכומים האלה? …האנשים שקמו עלינו ולקחו את הכנסותינו.." כותב על המתחרים שלו.  גם המתחרים התלוננו עליו כי הזמין חיילים אנגלים, "למסבאה שלו" השקה אותם כדבעי ובשכרותם צעקו וזרקו אבנים על הסביבה. כנראה שהעולם כמנהגו נוהג.
מדיווח למועצה בשנת 1952, כתב כי בפגישה במלון רמון התאספו חברי "ארגון בעלי מלון, בתי קפה ומסעדות" ואחרי דיונים סוערים נבחרו חברים חדשים "ובתור יושב ראש נבחרו מר מושצינסקי וסגנו מר סימון". למרות היותו נרגן ומרבה להתלונן נמצא גם מכתב התנצלות שלו "מכיר בזה את השגיאה ששגיתי בעקרי דקל שהיה נטוע ברחוב לפני ביתי. עוד ביום העקירה שתלתי שתיל דקל אחר…אני חוזר ומודיע כי אני מצטער ומתחרט בכל לבי על מעשה זה.." היום אין זכר לדקלים שהיו גם בחלק זה של רחוב הדקלים.

מודעה בעיתונות * ארכיון בית הראשונים

מבט לסלון והמטבח במלון *ארכיון בית הראשונים, עיבוד צבע: דר' ווין מנקוס

חדר אורחים במלון *ארכיון בית הראשונים, עיבוד צבע: דר' ווין מנקוס

מטבח המלון *ארכיון בית הראשונים, עיבוד צבע: דר' ווין מנקוס

האורחים במלון היו רופאים ופקידים ממשלתיים, מרצים של ההסתדרות, אורחי ועדת התרבות, תלמידות סמינר וחיילים בריטיים,
כולם הגיעו למושבה המרוחקת ונשארו ללון כאן ללילה.  שחקני האוהל או הבימה לנו כאן אחרי ההצגה באמפיתיאטרון הסמוך.
החשבון עבור חדר לינה וארוחת ערב לגב' גברת מרכוס (רחל?) היה 285 לא"י. ה"אולם" הושכר להתכנסות וועד המושבה,
להם הגיש חשבון על 24 כוסות תה ועוגות, סיגריות וגפרורים  בסך 5 לירות ו 700 פרוטת. מועצת פועלי פרדס חנה שלחה הזמנה
למסיבה הנערכת לחברי "הבמה" במוצאי שבת אחרי ההצגה בגינת קפה מושצינסקי.
עם השנים המרכז התפתח דרומה, למרכז החדש סביב ככר הנשיא. האורחים התמעטו ובית המלון נסגר בסוף שנות ה-60'.
מניה נפטרה ב 1972, יוסף מושצינסקי נפטר בשנת 1975. הבית נמכר והיום הוא בית מגורים למשפחתם של מיטל וד"ר ווין מנקוס.
בשנים האחרונות הפינה התעוררה לחיים, בית טיפת חלב הושאל ע"י משפחת תבורי לארגון מעגלים והיום למרכז לנוער אתיופי, בבית
וכטל התמקם חומוס יוסף ולאחרונה נוספה פינת חמד לפינה, בבית פרידמן נפתח בית הקפה וחנות הבגדים של גבריאלה ורות.

יוסף מושצינסקי במרפסת. מלון רמון סוף שנות ה-50'   *ארכיון בית הראשונים, עיבוד צבע: דר' ווין מנקוס

מלון רמון סוף שנות ה-50'  *ארכיון בית הראשונים, עיבוד צבע: דר' ווין מנקוס

2008, נלון מושצינסקי, הדקלים פינת החרובים. צילום: זכריה בן דוד *ארכיון בית הראשונים

2011, בית המלון ובית וכטל מימין

2008, מבט על הפינה מרחוב החרובים על בית פרידמן ואחריו מושצינסקי. צילום: זכריה בן דוד *ארכיון בית הראשונים

2011, מבט מרחוב החרובים מערבה לפינת רחוב הדקלים

2008, לשעבר, מלון מושצינסקי. צילום: זכריה בן דוד *ארכיון בית הראשונים

2011, פנים הבית, התקרה המתעגלת מקורית

2011, פנים הבית. גרם המדרגות מקומה שניה

* מקורות: ארכיון בית הראשונים | ילדי פרדס חנה הוותיקים: דודי ונעמי שליט, חנניה דן, אמלה' בן יעקב, יעל פניני, רמי בר עוז ז"ל,
ותודה גם למשפ' מנקוס