אדריכל אסף לרמן

אקופונקטורה אורבנית

אודות:
אסף לרמן, אדריכל ובעל משרד פרטי בתל אביב, בוגר הAA, זוכה פרס רכטר 2016

תקציר ההרצאה:
לערים יש נשמה. נשמה שנוצרת מהתכונות היסודיות שלהן ונבנית ע"י תושביה. מאחר שנשמה זו מתרגמת את ההיסטוריה של העיר, הופכת אותה נגישה עבורנו, אסור לה להימחק. 

הנשמה של העיר היא האור הפנימי שלה שהופך כרוך במקומות קונקרטיים. באופן זה זכרונות פרטיים הופכים לקולקטיביים בגין השיוך הספציפי שלהם לפינת רחוב, חצר בית ספר, חזית של בנק, או מדרגות מתחת לבניין עירייה. 

אנחנו נוטים לחשוב על זיכרון כמשהו מ"העבר", אבל הוא הרבה יותר מזה. הזיכרון הוא הקשר בין העבר להווה, כמו גם הבסיס לעתיד. הזיכרון משמש עבורנו כשפה ההכרחית שבאמצעותה אנחנו יכולים להבין את ההווה, למקם את עצמינו על רצף מסוים, ולפעול.
במילים אחרות, הזיכרון הוא המפתח לשינוי, בלעדיו פעולה, כל פעולה, הופכת למכנית גרידא, חסרת נשמה.

צפוף, מגובב, לחוץ, המרחב הישראלי במידה רבה מעצב את חיינו הרבה יותר מאשר אנחנו מעצבים אותו. תכניות שאפתניות צצות
חדשות לבקרים ומציעות לנו סדרי עדיפויות חדשים לאירגון המרחב והחיים שלנו בתוכו.
בהרצאה אציג גישה להתערבות במרקמים ומבנים קיימים כחלופה למהלך האוטמטי של מחיקה והחלפה אלימה בחדש.
התערבויות מסוג זה מבוססות על מהלכי ניתוח מדוקדקים של האתר, על תצורות השימוש שתפשו בו אחיזה במשך השנים.
במקום חדש הדורס את הקיים, שיטה זו מציעה את האפשרות להנכיח את ציר הזמן כמימד הכרחי וחיוני למרקם החיים שלנו.

כל זה נכון, על אחת כמה וכמה ליישובים במדינה צעירה כשלנו.
כדי לאפשר לעיר או עיירה לצמוח, היא אינה יכולה להרשות לעצמה מחיקה אלימה ופשטנית של נקודות ציון בזיכרון הקולקטיבי שלה והחלפתן האלימה ב"חדש".
ההפך, במקום למחוק ולהחליף, מקום חייב לבנות את עצמו מתוך עצמו ולהנכיח את ממד הזמן והעומק.
רק כך כל עיר ויישוב יכולים ליצור זהות של ממש משל עצמם ולאפשר לתושבים לתפוס את מקומם בהווה מתוך היכרותם הקונקרטית
עם העבר.